אור ברסלב

יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ז:

דף ז.

חתן שנולד בו נגע נותנים לו כל שבעת ימי המשתה כו'. מכאן הקשה בספר פני יהושע בקו"א לכתובו' על הסוברים דז' ימי המשתה דרבנן נינהו. והרמ"ה שכתב דשמחת יום ראשון דאורייתא דכתיב ביום חתנותו וביום שמחת לבו דהא מכאן מוכח דכולהי דאוריית' נינהי דדרשינן וביום הראות יש ימים שאי אתה רואה ואמרינן נמי דבר הרשות איכא בינייהו משמע דהא וודאי מצוה וע"ש שכתב שצ"ע ליישב וקושיא זו קשה גם על התוספות שכתבו לקמן דף י"ד ד"ה עשה דיחיד דשמחת הרגל דרבנן כי ושמחת דכתיב היינו בשלמים מעתה אם הוא מדרבנן למה נותנים לו כל שבעת ימי הרגל ולכן נראה דניהי דהך דרשא דביום הראות דרשא גמורא היא מ"מ לענין חתן ורגל אסמכתא היא דניהי דוודאי מצוה היא על המצורע להראות נגעו לכהן (ועמ"ש בחזון נחום פ"ג דנגעים על הך משנה דחתן ע"ש) מ"מ הרשה התורה במה שאמרה וביום הראות שהרשות ביד חכמים לוותר על זה שלא צריך להראו' תיכף וחכמי' אוקימנהו בשמחה של מצוה דהיינו חתן ורגל דאע"פ שהשמחה אין חיוב מן התורה מ"מ שמחה של מצוה היא וגם חייבוהו חכמים לשמוח אבל דבר הרשות שאינו חיוב כלל אפילו מדרבנן וגם אינו שמח' של מצו' ע"ז לא אוקמי' קר' כי למה יתאחר בלי טעם ואין מחמיצין את המצוה כמו שאר כל המצות דודאי לא גרע זה ממנו דאין מחמיצין בחנם אם לא שיש טעם ע"ז ועמ"ש בספר אדמת קודש ח"ב דף קט"ז שגם הוא כתב ליישב קושיות הרב פני יהושע וכאן אין מקומו להאריך בזה:

אסור בתשמיש המטה. עייין יבמות כ' ד"ה ואכתי. ב"מ ל' ד"ה והא אין:

רבי אומר א"צ הרי הוא אומר וצוה הכהן. עיין במשנה למלך פי"ד דטומא' צרעת ה"ד ונראה וודאי דאין ספק דכל מה שהוא בבית המנוגע טמא אפילו דבר שאין מקבל טומאה והא חבילי עצים וחבילי קנים דבר שאין מקבל טומאה ומוכח מר' יהודה דטמאים ועמ"ש התוספות בסמוך ד"ה דהא עצים ואבנים. ועיין בשבת ס"פ במה אשה בסוגיא דקב הקיטע מ"ש התוספות מיהו כל זה היינו דוקא בתחלה כשבא הכהן לטמאות הבית כדכתיב ולא יטמא כל אשר בבית אבל אח"כ כשפינהו ונטמא הבית אין טמא הנכנס לתוכו אלא אדם וכלים ולא שאר דברים שאינם מקבלים טומאה ולהכי לא חשיב הרמב"ם ומה שהקשה עוד במשנה למלך כיון דהרמב"ם פסק כרבי למה לא כתב דאפילו לדבר הרשות ממתינין כמ"ש רבא דבר הרשות איכא בנייהו ולאביי דכ"ע הכי ס"ל. עיין מה שכתבתי בסמוך בשם חזון נחום דלדע' הרא"ש כופין אותו לקרא כהן כשם דכופין אותו לבוא אל הכהן אמנם הרמב"ם לא כתב זה אלא כתב סתם מ"ע לדון בדיני צרעת וא"כ י"ל לדעת הרמב"ם דבחתן ורגל אין רשאי לראות ואיסורא נמי איכא לכהן לבטלו משמחתו אבל בדבר הרשות הרשות ביד כהן לראות תיכף או להמתין כמו שירצה וכיון דהרמב"ם לא כתב דחיוב לראות מיד לא הוצרך לכתוב דרשאי להמתין דממילא נשמע רק כתב דבחתן ורגל אין רשאי לראות:

משמעות דורשין איכא בנייהו. קרבן אהרן דף קי"ב. מרכבת המשנה ח"ג פי"ד דצרעת ה"ג:

תוס' ד"ה הכי גרסינן בת"כ. קרבן אהרן דף ק"ל. תועפת ראם ע"א ע"ב:

תוס' ד"ה מאי דלא גלי. תועפת ראם ע"א ע"ב:

תוכן העניינים

יד דוד על מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה