אור ברסלב

יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ו.

דף ה:

מצא אבן מצוינת. מרכבת המשנה ח"ג פ"ח דטומאת מת הי"א.

ש"מ כי יהיבנן שכר יהיבינן מתרומת הלשכה הרמב"ם השמיט הך בפ"ד דשקלים דשם כתב כל מה שמשלמין מתרומת הלשכה ולא מנה זה בהדייהו וכבר העיר על זה התי"ט ובספר אלי' רבה סימן תקמ"ד כתב דהא דאמרינן דנוטלין שכרן מתרומת הלשכה היינו קודם תקנה דמפקירין והי' צריכים לעקור אבל לאחר תקנה דמפקירין לא הי' נוטלין עוד שכר וכתב שזה ברור וכ"כ בספר חזון עובדיה דף רכ"ד ע"ב ולא ידעתי למה לא יטלו שכר אף אחר התקנה דהפקר וכי מי יצא בחנם לבקש על הכלאים והלא אגרא בעי ושוב ראיתי בברכי יוסף שם שהקשה כן על הרב אלי' רבה ולכן נראה דהרמב"ם מפרש דהא דקאמר הגמרא מ"ש בחולו של מועד ומתרץ משום שכר פעולה היינו דוקא לתירוצא כאן בזרעים כאן בירקות וא"כ כיון דיוצאין על הירקות דוקא קשה למה דוקא בחולו של מועד הי' להם לאחר כי לירקות אין זמן קבוע בלא"ה יש מקדימין ויש מאחרין וכיון דבלא"ה אין זמן קבוע יכולין לצאת כמה שירצו אבל לתרוצי דשניהם בתבואה וכאן בבכור וכאן באפיל אין קשיא כלל למה יוצאין בחש"מ כי זמן הקבועה דוקא כי כל האפלות נזרעים בזמן אחד והי' ח"ה הזמן הקבועה לראות אם יש שם כלאים כמו דלא קשה לו למה דוקא בט"ו באדר כי הוא הזמן הקבוע לבכירות כן זה הוא הזמן לאפלות ובאותו זמן ניכר שיש שם כלאים וכיון שניכר למה לן לאחר וכיון דלא קשה הך קושי' למה בחולו של מועד מעתה אין צריכין לומר שנטלו מתרומת הלשכה שכרן. והרמב"ם בפ"ב דכלאים פסק כהך תירוצא דבכירות ואפלות ומש"ה לא כתב דנוטלן שכרן מתרומת הלשכה דלהאי תרוצו לא מוכח מידי וראיתי ביקר תפארת להרדב"ז דלהכי הרמב"ם לא פסק כתרוצא כאן בירקות משום דאין זמן לירקות ופעמים ירקות קודם לתבואה וא"כ להך תרוצא כיון דאפ"ה המתינו עד חה"מ א"כ פשיטא דהי' יכולין להמתין יותר:

תוס' ד"ה אע"ג דליכא חרס כו' להודיע שהוא טהור שעד שהם וכו' אין לדברים אלו מובן ונ"ל שצ"ל שעד שם וכוונתם למה ששנינו בפ"ה דמעשר שני דשל ערלה מציינין בחרסית ושל קברות בסיד שהוא לבן וחרסית אינו לבן לפיכך ציינו בחרסית להודיע שהוא טהור שעד שם אין קברות:

תוס' ד"ה ואכלאים כו' במשנה פרשתי מ"ט לא מקשי אאינך משום דבמשנה כתבו דבכל הנך דחשיב הוה חובה כדמוכח בגמרא רק בכלאים הוה מצוה כוונתם למה שאמרו לעיל בדף הקודם. דאם לא תקנו הדרכים ושאר דברים המוזכרים הרי הם כאלו הם שופכי דמים שנאמ' יהי' עליך דמים וכיון שכן וודאי חובה הם לצאת עליהם ומציינין את הקברות כתבו לעיל דליכא טירחא וא"כ י"ל אע"ג דלאו חובה כיון דליכא טירחא שפיר עבדינן עוד פעם ובדברים שהם חובה פשיטא דיוצאים עוד פעם אבל בכלאים דאיכא טירחא וליכא חובה רק מצוה פשיטא דאין הי' ראוי' לצאת שני פעמי' ולפיכך מקשה גבי כלאים למה יוצאים עכשיו כיון דנפקא מאדר. ועיין בשושנים לדוד שכתב פירוש רחוק ודחוק אחר המחילה:

תוס' ד"ה דמוזלי גבן למ"ד לקמן שכר פעולה שאין לו מה יאכל כו' ולמ"ד איסור בעי' היא לקמן בדף י"ג ופשיט להתירא ואפשר דכוונתם למ"ד דאסור היינו רב ששת דבעי למיפשט דאיסורא אמנם יש לומר דכוונתם לרבא דאיבעי' שכר פעולה שאין לו מה יאכל אי אסור א"כ איך הי' כאן שוכרים פועלים. ולמה לא פשט בעיא שלו מן המשנה דהכא דהי' יוצאים בחש"מ ועיין ברכי יוסף דף קנ"ז שהאריך בזה:

תוס' ד"ה שיש בה רובע. ע"ש בב"ב:

תוכן העניינים

יד דוד על מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה