יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ה:
שדה שאבד בו הקבר. עיין שבת ט"ו ד"ה ספק בית הפרס ומ"ש שם.
שדה בוכין. עיין נידה נ"ז ד"ה בית הפרס.
משום יאוש בעלים נגעו בה. מרכבת המשנה ח"ג פ"ח דטומאת מת ה"ד:
תוס' ד"ה אין מציינין אין צריך ציון ואי גבי י"ט וכו' והקשה בהליכו' אלי דף ה' דהא אי נמי לאו בי"ט מיירי אסור לציין כדאמר לקמן שלא להפסיד תרומה וקדשים ואפשר לומר דלעולם בחול ליכא איסור' דהא עכ"פ יש לחוש למגע ומשא אלא משום דלא שכיח לא גזרו וע' ברש"י ובריטב"א ומ"ש דאי בי"ט מיירי אסור מחמת י"ט קשה דמשמ' דוקא בי"ט אין מציינין הא בחול מציינין והא אפי' בחול אין מציינין ודוחק לומר דביו"ט אסורא הוא ובחול רשות ועכ"פ לשני התרוצים שכתבו התוספ' אין איסור לציין אפי' מה שאינו מטמא באוהל:
תוס' ד"ה שאינו מטמא באוהל כגון תרווד רקב כדאי' בהעור והרוטב דבריהם תמוהים דאדרבה שם איתא להדיא דתרווד רקב מטמא באוהל ומשנה מפורשת בפ"ב דאהלות גבי אלו שמטמאין באוהל וקחשיב מלא תרווד רקב ובשושנים לדוד שם פ"ב דאהלות נשאל על לשון זה של התוס' וכתב כי כוונת התוס' היכא שהתרווד רקב אינו ביחד דאינו מטמא באוהל כיון דלא מאהיל על כולו ומלבד שדקדוקו בדברי התו' קלוש אף גם זאת ק' מה כתבו התו' כדאי' בהעור והרוטב והא שם לא נזכר כלל מזה ואדרבה שם מבואר דמטמא באוהל ולכן נר' דט"ס הוא וצ"ל דבור אחת עם דיבור הקודם וכך צ"ל עצם כשעור' כו' והאי דנקט כשעורה כו' דהכי הל"מ דאינו מטמא באוהל כמו תרווד רקב כדאמרי' בשחיטת חולין בהעור ורוטב וכו' ותרווד רקב לדוגמא נקטו:
תוס' ד"ה יש בה אילנות כו' וכצ"ל לפי' הקונטרס לכאורה רש"י לא גילה דעתו כלל אמאי תלוי באילנות. אמנ' בד"ה בעומדי' על הגבולין כתב רש"י ונחרש בשביל האלנו' וא"כ משמע דרש"י פי' כיון שיש שם אילנות בוודאי נחרש בשביל האילנות וכ"כ הריטב"א בשם רש"י ולפ"ז לא יצדק מ"ש התו' דצ"ל כן פירש"י דהא לפירש"י אם אין שם אילנות למה יחרשו וא"כ הוה וודאי בשלמא לפרושם י"ל דאע"פ דמותר לנטוע אילנו' לאו בכל שדה יש אילנות וא"כ לא הוי רק ספק ולא בידוע. ועיין רמב"ם פ"י דטומאת מת ובמרכבת המשנה שם בח"ג: