אור ברסלב

יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ה.

דף ד:

ומתקנין את קלקולי המים שבר"ה וחוטטין אותן דקדק התי"ט כיון דתני מתקנין למה תני חטיטה ותירץ דחטיטה היינו שלא במעשה אומן כיון דמיירי באין רבים צריכים לו אבל ברבים צריכים לו אפילו במעשה אומן מותר ונראה דוחק ואפשר לומר כי בכל מקום חטיטה הוא קצת חפירה עיין בערוך ערך חט וכאן פרושו גריפה שהוא ג"כ חפירה והירושלמי הביא ראי' מן החוטט בצינור לכן הוצרך למתני וחוטטין דה"א דוקא תיקון אחר שאינו מעין חפירה אבל גריפה הוה כחפירה מחדש וכיון שכן ה"א לאסור מ"ש חפירה מחדש מ"ש הא קמ"ל דאפ"ה שרי ועיין בירושלמי דאמר דבר שהוא לצורך המועד אפי' בשל יחיד מותר אבל שאינו לצורך המועד מותר רק בשל רבים. ולכאורה קשיא לרשי' שהביא הריטב"א דבעי דוקא ברבים צורך המועד וראי' לפי' התוס' שהביא שם שהוא כדעת הירושלמי. אמנם הראב"ד הביאו הרא"ש והנמק"י פירוש הירושלמי בענין אחר ולא מיירי מקלקולי מים ואפשר שכן פירשו רשי' ולדעת הרמב"ן שהביא שם הריטב"א נמי יש לפרש הירושלמי שאין צורך לו במועד רק להרוחה ואפ"ה מותר הא ביחיד כל שהוא להרוחה אסור אבל צורך ממש מותר וזה נראה ג"כ דעת הרמב"ם בפ"ז די"ט שכתב שחופרין נהרות כדי שישתו מימיהן כוונתו שישתו בהרוח' אע"פ שיש להם מים בלא"ה ולפיכך השיג עליו הראב"ד דבעי דוקא צורך שאין להם מים אחרים אבל כל שיש להם מים אחרי' אסורים ויחיד אע"פ שהוא לצורך אסור וכדעת רשי' ומה שהקש' הריטב"א למה יחיד יהי' אסורו כשיש צורך י"ל בוודאי לא מיירי שאין שם מים כלל לשתות דא"כ איך הי' אפשר לו בלי מים עד הנה אלא בע"כ שהיו לו מי גשמים או שבאו לו מים מרחוק וא"כ כשם שעשה עד הנה יעשה במועד. וכן כתב הרב המגיד בפ"ח לדעת הרמב"ם. אמנם לפמ"ש זהו דעת הראב"ד אבל הרמב"ם לס"ל הכי ועוד י"ל דהרמב"ם התיר בשל רבי' אע"פ שאין הרבים צריכים רק שחופרין כדי שישתה מים כל מי שירצה מן היחידי' שבוודאי צריכים יחידים מן המים. אמנם הראב"ד סבר דוקא רבים צריכים לו מותר אבל יחידי' צריכים אף בשל רבים אסור והראשון נראה יותר ואין להקשו' לדעת הרמב"ן ולפמ"ש דגם הרמב"ם ס"ל הכי דמאי מקשה מהך ברייתא דמתיר חפירה אימא דהך ברייתא מיירי בצריך ממש די"ל כמו דהקשה התו' לרשי' דאם צריך ממש אפילו דיחיד שרי:

רמז לציון קברות בנידה דף נ"ז קאמר הגמרא להדיא דציון הוא רק מדרבנן וכותים מיזהר זהירי משום דכתיבי וכן כתבו התו' בבבא בתרא דף קמ"ז ד"ה מניין למתנות דאע"ג דאמר הכא וההיא להכא הוא דאתא ההיא מיבעי' לכדתני' מ"מ לא הוי אלא מדרבנן כדמוכח בנידה וע"ש בנידה ד"ה ובנה אצלו ולפ"ז מה שאמר בכאן רמז היינו לפי שהוא מדרבנן אע"ג דמצינו גם רמז שהוא מן התורה כמו רמז לעדים זוממין ועיין במגילת אסתר דף ו' ז' גבי רמז לנסוך המים מ"מ כאן הוא מדרבנן ולפ"ז יש לתמוה על התו' שכתבו בד"ה רמז לציון דלהכי קרי ליה רמז כיון דלא כתיב אלא לעתיד ומ"מ איכא למילף בזמן הזה משמע דס"ל דהוה מדאורייתא ולכן הוצרכו לתרץ לשון רמז וכ"כ עוד בד"ה הא מקמי' דבזמן הזה הוה דאורייתא דמלבד דמוכח להדי' בנידה דהוה מדרבנן וכמ"ש הם בב"ב וא"כ שפיר יצדק לשון רמז אלא אפי' אם נאמר דהוי מדאוריית' שפיר יצדק לשון רמז כמו דמצינו בשאר מקומת שהביא במגילת אסתר ועיין מ"ש לעיל דף ג' ד"ה ניסוך המים ואפילו אם נאמר דמדאורייתא היא שפיר י"ל רמז דהא לא הוי אלא לשעה שראהו וגם גוים הם דאינם מטמאים באהל ואפשר אף לא במגע ובמשא כמ"ש התו' שם בנידה.

תוכן העניינים

יד דוד על מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה