יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ד:
זבלו מוכיח עליו. וכתב רשי' שזבלו שמניח לשם מוכיח עליו דלאו משום עודר הוא ויש לדקדק למה כתב רשי' שזבלו שמניח לשם דהיינו אחר החפירה ולמה לא כתב שזבל שמונח כבר שם דהרי אמר הי' לו דבר מועט מוסיף עליו והולך ראב"ע אוסר עד שימיק משמע דיש שם כבר דבר מועט ונימא דזה מוכיח ואפשר דסבר רשי' דדוקא לת"ק דמתיר בלא חפיר' אזי מותר דוקא הוספה כשיש שם דבר הא בלא"ה לא. אמנם לראב"ע דצריך שיעמיק אף כשאין שם כלל מותר: והתוספות נראה שחולקים על זה שכתבו דלא חיישינן שלא יראה הזבל שבחפירה וכוונתם נראה דקשה למה דוקא בהעמיק קודם שביעית לכאורה הך סברא טובה היא זבלו מוכיח עליו וצ"ל דחייש שמא לא יראה הזבל שבחפירה לזה כתבו דהך מ"ד לא חייש שלא יראה הזבל שבחפירה ולהכי אמר שפיר זבלו מוכיח עליו וא"כ משמע לפ"ז דיש שם כבר זבל דאי משום זבל שמוציא אח"כ כפירשי' הרי יכול לראות בשעה שמניחין וכמ"ש רש"י ובירושלמי יש שני פרושים לחד פרושא הזבל שם מערב שביעית ולחד פרושא הזבל הוא בביתו ואפשר דבזה נחלקו רש"י ותוספות אמנם משמע שם דהך פלוגתא תליא בפלוגתא דהכי:
תוס' ד"ה מפני שמכשיר אגפיה לזריעה כו' מודה ר"ש בפסיק רישיה. למ"ד חרישה דרבנן א"כ הוי פסיק רישיה מדרבנן וא"כ לדעת הסוברים דפסיק רישיה במידי דרבנן שרי קשה. ועיין בגינת וורדים חא'ח כלל ג' סימן ט"ז ובמקום אחר הארכתי בזה: