אור ברסלב

יד דוד על מועד קטן· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ג:

דף ג.

ובשדה האילן עד העצרת ובה"א עד הפסח. במשנה ליתא לדברי ב"ה וגם בתוספתא ליתא וגם לא ידעתי לו מקום דהא מבואר בירושלמי דר"ש אליבא דב"ש וב"ה אמר דלא נחלקו בזה ולר"מ דסבר דנחלקו הוא אמר עד שתכלה הליחה ותו דבמאי מיירי אי בשדה הלבן גם ר"ש אמר עד הפסח ואי בשדה האילן ה"א בפ"א דשביעי' אפילו לר"מ עצרת לכן נר' דצריך למחקו וע' במרש"א בתו':

ר"ג וב"ד נמנו על שני פרקים הללו. מכריע סי' נ"ט עיין ר"ה ד"ה ור"ע. מנחות כ"ו ד"ה זכר למקדש:

כך התנו בניהם כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל והקש' בהליכו' אלי אות קס"ח דא"כ מאי מקש' בע"ז ל"ו דאיך יכול ר"י הנשיא לבטל גזירת השמן דאימר כך התנו ולע"ד הגמרא וודאי לא מתרץ כן מצד עצמו אלא במקום שהי' ידוע להם שכך התנו. ועיין לשון לימודים חא"ח דף ב' ע"ג:

רשי' תקנתא דשמאי והלל דר"ש דאמר כו' והוא ע"פ הירושלמי דר"ש סבר דאף בשדה אילן לא נחלקו ב"ה וב"ש אלא דכ"ע סבירא להו בשדה הלבן עד הפסח ובשדה האילן עד עצרת ודוקא ר"מ סבר דנחלקו:

תוס' ד"ה ר"א כו' וליה לס"ל כו' אלא דלוקין. ואין להקשות א"כ לר' יוחנן דלא מוקי אלא לתוספות שביעית ולא בחרישה נמי ס"ל דלוקין א"כ כ"ע ס"ל דלוקין וזה אי אפשר הא חד מהם עכ"פ ס"ל דאין לוקין י"ל דר' יוחנן באמת ס"ל דאין לוקין ואפ"ה לא ניחא לאוקמיה בריית' בהכי דתוספות שביעית הוי חידושא טפי ובשער המלך ח"ג דף ל"ד הקשה דאיך אשתמוט מנייהו דבעלי התו' הירושלמי ומביא הכ"מ דר' יוחנן סבר דאינו לוקה וא"כ איך בתרוצם השני כתבו דר"א סבר אין לוקין וא"כ רבי יוחנן סבר לוקין והוא היפך ירושלמי ולענ"ד לא קשה דהא אף לתרוצים ראשון וכמו שהוא פשו' בש"ס דילן עכ"פ לא מסיימי מי הוא שאמר דלוקין ומי הוא שאמר דאין לוקין והרי הירושלמי אמר דר"י סבר דאין לוקין ובע"כ דתלמודא דידן חולק על הירושלמי וא"כ אף אנו יכולין לומר דתלמודא דידן סבר דמסיימי וג"כ היפך הירושלמי דר"י סבר לוקין ור"א סבר אין לוקין וגם הריטב"א כתב לחד תירוצא דר"י סבר לוקין ומה שהקשה עוד שם בשער המלך דר' יוחנן גופי' סבר עשר נטיעות הל"מ וא"כ צ"ל אם הוא סבר דאינו לוקה דלית לי' הלכ' למש' מסיני כבר הקשה הרדב"ז בלשון הרמב"ם סימן קצ"ו והעלה דשלשה מיני חרישה יש ויש חרישה דאסורה וודאי מן התורה ולזו איצטרכה הל"מ וכן דעת מהר"י קורקס עיין עליו. ועיין על התוס' ויבין שמועה דף יו"ד:

תוס' ד"ה עד עצרת דהיינו יותר בירושלי' קאמר דפעמים פחות ופעמים יותר ואפ"ה לא קחשיב בקולי ב"ש וחומרי ב"ה דלפעמים אינו יפה עד עצרת ונמצא ב"ש מחמיר מב"ה מיקל ועיין במהרש"א:

תוס' ד"ה ניסוך המים כו' אסמכתא בעלמא עיין בריש תענית דשם איכא מחלוקת חד אמר ניסוך המים בשני מכח הך דרש' דכתי' בשני וחד אמר בשביעי וחד אמר כל שבעה או כל שמנה והסוברים דכל שבעה או שמנה לא נפקא להו מהך דרשא אלא הלכתא גמירי להו וא"כ לכאורא לא מקשי התוספות מידי דהא הדורשים ונסכיהם לס"ל הל"מ וצ"ל דהתוספות קשה להו דבהל"מ אין כאן מחלוקת ובע"כ צ"ל דכ"ע ס"ל הל"מ ורק קרא אסמכתא להני תנאי דהוה בשני או בשביעי והוא כעין ראי' לדבריהם אבל וודאי סברי דהל"מ כך הוה ועיין בזבחים דף ק"י בלימודי ה' דף כ"ד ע"א. וביצחק ירנן דף ק"י כתב שהתוספות מערבים דעות חלוקות ולא ידעתי למה קרא זו עירבוב אלו הי' התוספות כותבים ניסוך כל שבעה הי' עירבוב דהנך תנאי דלמדו מנסכיהם לס"ל כל שבעה אבל התוספות קשיא להו על הנך תנאי גופא כיון דהלכה היא למה צריך קראי ואם נימא דקראי באיזה יום הי' א"כ הלכה לא צריך מיהו בירושלמי ריש פרק לולב וערבה קאמר להדיא דלא כר"ע דדריש מנסכיהם וכבר תמה שם בקרבן העדה על התוספות מההיא ירושלמי ועיין מגילת אסתר דף ו' ז'. ובקנאת סופרים דף ב':

תוס' ד"ה שהרי כבר נאמר. עיין בשער המלך י"ט ע"ב ובר"ה י"ט ד"ה שהרי ובמ"ש שם. ועיין בחידושי הריטב"א כאן:

מה חריש רשות. עיין שבת ע' ד"ה ועל כולן:

תוכן העניינים

יד דוד על מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה