יד דוד על מגילה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כב:
כל יום שיש בו ביטול מלאכ' בית דינו של שלמה מ"ג ע"א.
ושאין בו ביטול מלאכה כגון ר"ח עיין שבת כ"ד ד"ה או דילמא ר"ה כ"ב ד"ה משום ביטול.
דתניא חל להיות בשני ובחמשי כו' בטורי אבן תלה פלוגתא דת"ק ורבי יוסי בהנך תרי לישנא דסוף מרובה דת"ק סבר דעיקר תקנת משה לא היה אלא חד גברא תלתא פסוקי ובט"ב הניחו על תקנת משה ור' יוסי סבר כלישנא בתרא דתקנת משה הוי ג' גברא תלתא פסוקי ולכן לא פיחתו עכ"פ מתקנת משה ולפ"ז יש ליישב לשון רש"י במשנה שכתב דעיקר חידושא דקורין שלשה והארכתי בזה לעיל דרש"י סובר דמתניתן אתי כת"ק דסבר כלישנא קמא דמשה תיקן רק חד גברא ולא אתיא מתניתן כר' יוסי אלא שקשה לפ"ז מאי קאמר לרב אשי מני מתניתן לא ת"ק ולא ר' יוסי משמע דבלא"ה אתיא בין לת"ק ובין לר"י והרי כר"י בלא"ה לא אתיא משום קושיות רש"י במשנה וצ"ל דמתניתן אתא לאשמיענן שלשה ולר"י הלא כבר היה זה התיקון ואפשר דהגמרא באמת מה"ט קאמר דמתניתן דלא כר"י אבל לא מטעמא דמתניתן תני ארבע ור"י קאמר שלשה לזה יש לתרץ כקושיות התוספות דבאמת ר' יוסי ארבעה קאמר אבל מה"ט דא"כ מה משמיע לן מתניתין לא אתיא כר' יוסי אמנם לפ"ז צ"ל דהא דאמר הגמרא התם עזרא תיקן תלתא גברי היינו ללישנא בתרא אבל ללישנא קמא עזרא לא הוסיף רק הפסוקים אבל לא בגברי אמנם עיקר תרוצא של הרב טורי אבן דוחק הוא דאפשר לומר דלא פליגי כלל התם הך לישנא אלא דמשה תיקן שיעשו כמו שירצו או חד גברא או תלתא גברי ולקושיתו איני רואה לדעתי הקלושה קושיא דבשלמא שני וחמשי שהוא מעיקר הקריאה וחובה כדי שלא יהי' ג' ימים בלי תורה תקנו שלשה מטעמי' שאמרו לעיל ושוב ראיתי בתענית שכ"כ רש"י להדיא וז"ל ולפיכך קורין ג' דזמן ס"ת הוא ובלאו הכי הוה קורין שלשה מתקנת עזרא לקרא בשני ובחמשי כהן ולוי וישראל הרי דעיקר טעם של חל בבו"ה כיון דזמן ס"ת הוא הא כל שאין זמן ס"ת יכולן לקרות כמו שירצה וא"כ למעט עדיף ולדעת הסוברים דגם בט"ב הי' קורין ברכות וקללות אפשר לומר כיון דאין מפסיקין בקללות חששו אם יוסיפו על אחד אתי לאפסוקי בקללות אבל כשאין קורין אלא אחד אי אפשר להפסיק ממילא ולדעת הרמב"ם דבשאר ת"צ לא היו קורין בברכות וקללות א"כ כיון דלא מצינו במשנה איה היה קורין א"כ לאו תקנה קבועה הי' הקריאה כלל ולכן הי' קורין במקום שירצו ובמספר שירצו ועכ"פ לא יותר מג' וסבר ת"ק למעט עדיף משום ביטול מלאכה והא דהי' קורין הפטרה ולא חששו לביטול מלאכה כמו שהקשה בטורי אבן י"ל דעשו כן כדי לעורר העם בתשובה ובוודאי הי' מפטירין במילי דתוכחה והתעוררת וגם הי' מתרגמין מפני התועלת שיש בזה לא חששו לביטול מלאכה:
רצפה של אבנים היה כו'. עיין ברמב"ם פ"ו דע"ז ובמפרשיו ובא"ח סימן קל"א רדב"ז דפוס פיורדא תקי"ד:
פישוט ידים ורגלים הוה עבד והקשה בטורי אבן הוא גבי ע"ז כתיב לא תשתחוה ואפ"ה מחייב בלא פישוט ידים ורגלים כדאמרינן פ"ק דכריתות והרב לא הראה מקום ונראה דכוונתו למה דמקשה בריש כריתות ובסנהדרן ס"ה דהשתחואה לא הוי מעשה ומתרץ כפיפת קומתו הוה מעשה ולא אמר דפישוט ידים ורגלים הוה מעשה אמנם ראי' זו יש לדחות אע"פ שהביאה הרשב"ץ בח"ג סימן שט"ו אמנם הדבר מבואר בהוריות דף ד' על הא דקאמר אם טעו דהשתחואה מותרת קאמר הגמרא לחד תרוצא דטעו דסברי דדוקא השתחואה בפישוט ידים ורגלים אסור שלא בפישוט ידים ורגלים שרי. והרי זו ראי' מבוררת והביאה ג"כ הרשב"ץ שם וכן פסק הרמב"ם בפ"ו דע"ז הלכה ח' והטעם דשם אסורה נ"ל כיון דקיי"ל דהשתחואה לע"ז אסורה אפי' שלא כדרכה מפני שהוא דרך כבוד אע"פ שאין עבודתה בכך מפני שדרך הוא לכבד כל ע"ז בכך ולעבדה ולפיכך אסור וכאן שאני שבאמת הוא השתחוה לשם ולא לע"ז לפיכך אינו אסור אלא בפישוט ידים ורגלים:
אין אדם חשוב רשאי לפול על פניו מלכי בקודש קי"ד: