אור ברסלב

יד דוד על מגילה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ג:

דף ג.

גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין משכנות יעקב קי"ט ע"ג:

עבודה ומקרא מגילה פנים מאירות חלק ראשון נ"ו קול בן לוי כ"א מלכי בקדש ק"נ ע"א. שונה הלכות דף ס"ד ועיין בארוכה על כל הסוגיא חוות יאיר סימן ח' ט' י' י"א מהריט"ץ סימן רפ"ז ומה שכתבתי בעמוד

א' גני כהנים מעבודתם ובתוספות ד"ה מבטלי':

מקרא מגילה ומת מצוה מגן שאול בלשונת מ"א בית דוד א"ח קכ"ה ע"ד זרע אמת סימן צ"ח:

דאמר מר גדול כבוד הבריות לשון לימודים חא"ח קי"ח ע"ג זרע אברהם ח"א ס"ט ע"ג מכתם לדוד ק"כ ע"ב צרור החיים פ"א ע"ב יצחק ירנן י"ז ע"ד:

כרך וכל הסמוך וכל הנראה עמו מהריט"ץ סי' ק"כ מהר"ם אלשאקר סימן ק"י שונה הלכות ס"ט ע"א ועיין כנסת הגדולה א"ח מהדורא קמא סימן תרפ"ח דף צ"ד יתר הבז דף מ"ג:

בשלמא נראה אע"פ שאינו סמוך כו' מקשים כשם דידע דנראה מיירי דיתבה בראש ההר למה לא ידע דסמוך ואינו נראה דיתבה בנחל ועיין בט"ז ובמחזיק ברכה דף קכ"ו ואפשר לומר דנחלקו הפוסקים אי שיעור מיל קאי לתרווייהו וגם אנראה או אסמוך לבד אבל נראה אפי' יתר והמקשה הי' מסופק איזה מהם אמת ולכך מקשה הכי בשלמא אם נאמר דנראה מיירי אפילו חוץ למיל וסמוך דוקא בתוך מיל ל"ק כי י"ל דחוש הראות אינו משיג עד מיל ממש ולהכי שפיר משכחת סמוך אע"פ שאינו נראה כשהוא מיל ממש ונראה אע"פ שאינו סמוך נמי משכחת חוץ למיל דיתבה בראש ההר אבל אם נאמר דנראה נמי בעי תוך מיל וא"כ סמוך שאינו נראה היכא משכחת כיון שהוא בתוך מיל וודאי נראה ומשני דאפ"ה ביתבה בנחל אינו נראה:

כרך שישב ולבסוף הוקף עיין ליקוטי הרמב"ן ח' ע"א בני יהודה ק"ב שדה הארץ פ"ו:

אין לו עכשיו והי' לו קודם לכן. חולין ס"ה ד"ה אע"פ:

רשי' גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת דכתיב לא תוכל להתעלם והקשה מהרש"א דזה הוא הוה אמינא שבגמרא שם בברכות אבל לפי המסקנא מוקי לה הגמרא בלאו דלא תסור דוקא שנדחה לפי שהוא דרבנן והכי נמי מקרא מגילה דרבנן וכן כתב הר"ן וכן הקשה הרא"ם בביאורו לסמ"ג על רשי' והניח בצ"ע ונראה דרשי' לא רצה לפרש כדברי הר"ן כיון דמקרא מגילה דרבנן הוי כלאו דלא תסור דאי מהא לא ארי' דרשי' אפשר סבר דמגילה הוה כדברי קבלה וחמור מדברים שנכללו בלאו דלא תסור ואין נדחה מפני כבוד הבריות לכן הוצרך רשי' לומר דאפילו דאורייתא נדחה ולקושיות מהרש"א והרא"ם סבר רשי' כמו שכתב התו' בשבועות דף ד' דמה דמתרץ התם איסורא מממונא לא ילפינן היינו דלא אסיק אדעתי' ומה דמתרץ לבסוף על ולאחותו שב ואל תעשה שאני דכיון דמוכח בל"ה דשב ואל תעשה אפילו דאורייתא נדחה מפני כבוד הבריות א"כ ה"ה גבי והתעלמת נמי הטעם משום דשב ואל תעשה הוא ולהכי נדחה וכן מבואר עוד מתו' ממקומו' אחרים בפרט בב"מ כמו שהארכתי במקום אחר וא"כ מגילה אף שמדברי קבלה הוא שפיר ילפינן דנדחית כיון דשב ואל תעשה הוא כמו דנדחה והתעלמת בשב ואל תעשה וה"ה דהוי רשי' מצי למימר מלאחותו אלא שרשי' רבותא קמ"ל דאפי' בהתעלמת נמי הטעם משום דשב ואל תעשה הוא וכן מבואר למעיין ברשי' בברכות ועיין באר יעקב ל"ט ע"א מקרא קודש פ"ב שאגת ארי' דף נ"ד ע"א זרע אמת בשו"ת סימן צ"ח מקום שמואל שער התרוצים יצחק ירנן צ"א ע"ב י"ז ע"ד גט מקושר קמ"ד עד קמ"ה קמ"ו. זרע אברהם ח"א ס"ט פנים מאירות ח"א סי' נ"ו חוות יאיר במקומות שציינתי בגמרא:

תוס' ד"ה שהלך ולן. שנות חיים ק"ס:

תוס' ד"ה מת מצוה. זרע אמת בשו"ת סימן צ"ח גט מקושר קמ"ג ע"ד:

תוס' אין מועל. גופי הלכות קט"ז ע"ב:

תוס' ד"ה כרך שאין בו עשרה בטלנין כו'. והקשה מהרש"א דלמה לא הביאו התוס' ראייה כמו שהביאו הרא"ש והר"ן מדאמרינן כרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר דמיירי ע"כ באין בו יוד בטלנין א"כ בדומיא דהכי בהוקף ולבסוף ישב נידון שפיר ככרך ע"ש. והפ"ח במים חיים דף ג' הקשה על תוספות דמאי ראי' מייתי מדפריך בסמוך מאי קמ"ל דילמא זהו מה שתי' הגמרא באמת כרך איצטרכי' ליה ותירץ דהתוספות מביאי' ראי' דמאי מקשה דילמא אשמועינן דאפילו מוקף חומה צריך יו"ד בטלנין אלא וודאי המקשה הזה סבור דבאין מוקף מיירי מעתה אם נאמר דהתרצן לא ס"ל כן ה"ל למימרו מוקף איצטריכא ליה דזה היה עיקר הטעות שטעה המקשן אלא וודאי דבין המקשן בין התרצן סבירא להו דהך כרך באינו במוקף מיירי אבל קשה דלהגמרא עצמה מנלי"ה דריב"ל בכרך שאינו מוקף מיירי עד שנצרך לומר כרך איצטרכיה ליה אע"ג דאתא מעלמא ודילמא בכרך מוקף מיירי וזה הוי חידושא ומכח קושיא זו לא הביא הרא"ש והר"ן ראיה זו ע"ש בפר"ח אמנם י"ל אדרבה דראיות התוספות נכונה ומה דהקשה הפר"ח דמנליה להגמרא גופיה י"ל דהגמרא סמיך על הראיה מאידך דריב"ל שהביא הרא"ש והר"ן מהא דכרך שישב ולבסוף הוקף מעתה זה כוונת התוספות שכתבו בתחילת דבריהם. וצ"ל דמיירי בסתם כרכים האמורים בש"ס והיינו מכח הראיה שהביאו בסמוך דכרך שישב ולבסוף הוקף מיירי ע"כ באין עשרה בטלנין מדקאמר נידון ככפר (דאם לא זו היא כוונתם למה כתבו וצ"ל דמשמע בלא"ה צ"ל). וה"נ משמע דפריך כלומר השתא אתי שפי' דפריך כנ"ל ושוב בא לידי יצחק ירנן ומצאתי בדף ע"ו ע"א שכתב כן. ועיין שער יוסף כ"ג ע"א:

תוכן העניינים

יד דוד על מגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה