יד דוד על מגילה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ב:
כרכים המוקפות חומה כו' מנה"מ שונה הלכות ס"ח ע"ב:
ואימא פרזים בי"ז כו' מעיין גנים כ"ב כ"ג:
אי הוה כתיב את כו' אתי את ופסיק והקשה בשער אפרים סימן מ"ח דהיכא אמרינן דאתי את ופסיק והרי גבי כיור כתוב את ידיהם ואת רגליהם ופירש רש"י בפ' כי תשא ידיהם ורגליהם בבת אחת והוא גמרא דזבחים י"ט אלמא אדרבא דאת מחבר ולא פסיק. ועיין שם בארוכה ובספר אש דת דף י"ט תירץ דוודאי גבי קידוש מסברא הוה אמרינן דלא היה ידיהם ורגליהם בבת אחת א"כ את למה לי אלא בע"כ אתי להורת דיהי' בבת אחת אבל הכא אי לאו את אדרבה הוה אמרינן יום י"ד וט"ו א"כ את בע"כ פסיק דאל"כ את למה לי וקבע זה בכלליו הרב הגדול בעין זוכר אות א' סימן ל"ב וכתב שגם מהרח"א בישרש יעקב כתב כן [ואני כעת לא מצאתי שם] ואולם בעבודת ישראל שדא נרגא בדברי הרב אש דת דמנליה דשם מסברא היינו אמרינן לא בבת אחת אדרבה מסברא היינו אמרינן בבת אחת כמו י"ד וט"ו. ועיין בטורי אבן דתליא בפלוגתא דרבי יאשי' ור' יונתן והתירוץ הפשוט הוא דבשלמא גבי קידוש אפשר לקיים שניהם כאחת ממש ידיהם ורגליהם וכן בכל שני עניינים שאפשר לקיים ברגע אחד ממש התם דרשינן את כן לחבר אבל הכא הרי אי אפשר להיות הקריאה י"ד וט"ו כאחת ממש שהרי הם שני ימים נפרדים כל כה"ג לא דרשינן את לחבר דבעי שניהם אלא בחד סגי אמנם גבי קידוש אע"ג דלא כתיב את עכ"פ שניהם בעי ידיהם ורגליהם כאחת נמצא לפ"ז דכל היכא דבעי תרוייהו רק הספק אם בעי כאחת ממש על זה אנו אומרים את לחבר דבעי כאחת אבל כל היכא דאי אפשר כאחת ממש ורק הספק דאי בעי תרווייהו או בחד סגי בזה אמרינן את להפסיק ועיין מנחת בכורים ט"ו ע"ד מעיין גנים כ"ג ע"ב גט מקושר קמ"ח ע"ד:
אלא שושן דעבדא כמאן. מלכי בקודש קי"ד פר"ח במים חיים נ' ע"ב:
מנצפך צופים אמרו עץ חיים פרשת ראה ק"ט ע"ד ועיין על סוגיות הגמרא מקום שמואל שער התירוצים:
תוס' ד"ה והא אמר רב חסדא. עיין במהרש"א ויש ט"ס בדבריו וצ"ל ולא הוה קשיא ליה התם מעיקרא אלא מאלה המצות וכן כתב בספר שדה ארץ דף פ"ו ועיין זרע יצחק רצוף אהבה: