יד דוד על מגילה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ב.
מסכת מגילה פרק ראשון
השגת הראב"ד על בעל המאור למסכתא זו בתמים דעים סימן רמ"ג חידושים למסכתא זו בספר הזכרונות וחיי יצחק שבסוף ספר תועפת ראים:
מגילה עיין על כל הדף דינא דחייא ח"ב קכ"ט ק"ל. ודקדק בטורי אבן למה לא אמר קורין את המגילה ובאמת נ"ל שאין קפידא שהרי לקמן בפ"ב תנן באמת אין קורין את המגילה ולא מלין ולא מזין כו' ועוד וכי לא סגי דלא קורין בזמנים הללו אלא שהמגילה נקראת מאנשים נפרדים לא ראי זה כראי זה ועכשיו נדפסו חידושי הריטב"א וראיתי שגם הוא דקדק כן והביא ראי' מדקתני קורין את שמע ותירץ דהתם כל אחד חייב לקרות והכא אחד קורא ואחרים יוצאין:
לא פחות ולא יותר. עיין בר"ן שכתב ג"כ כלשון רשי' והוסיף ולא יותר דהיינו י"ו ונתקשו המפרשים הרבה בדברי רשי' והר"ן והנכון לפי פשוטו דוודאי לפי המכוון הי' לו לומר לא קודם לכן ולא אח"כ ומדנקט לא פחות ולא יותר הייתי מפרש שחיובא הוא לקרות בכל זמנים הללו ולא הייתי מפרש או או לכן פירשו דלא פחות על פחות מי"א קאי ויותר על יותר מט"ו קאי כי אין חיוב לקרות אלא פעם אחד וכן כתב בית דוד על המשניות ובית דוד למהרי"ד דף קכ"ו אמנם באמת למה נקט התנא האי לישנא ולא נקט לא קודם לכן ולא אח"כ ומה שכתב בית דוד על המשניות דסירכא דלישנא דפי"ט דשבת גבי מילה נקט הוא דוחק כמ"ש בשושנים לדוד אלא נתכווין התנא למה שאמרו דילפינן זמן זמניהם מן ולא יעבור להכי נקט לא פחות מן זמן זמניהם ולא יותר מן זמנים הנ"ל מכח ולא יעבור ונראה שלזה נתכוון הריטב"א ע"ש וכן הר"ן ועיין פרי חדש במים חיים ג' ע"ד יצחק ירנן ע"ה ע"ד מהרי"ט סימן קכ"א זרע יצחק:
כרכים המוקפים מימות יהושע בן נון רשב"ץ ח"ג סי' רצ"ז ליקוטי הרמב"ן קצ"ג קצ"ד ולשון הר"ן עיירות המסופקת שער המלך ח"א ק"ד יצחק ירנן ע"ו ע"א גט מקושר קמ"ט שמן המור חא"ח סימן י"ח ואני הארכתי בזה בפסחי' דף ק"ח ובשונה הלכות נ"ה לימודי ה' לימוד קכ"ז ובברכי יוסף ובמחזיק ברכה:
אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה מלכי בקודש קי"ד זרע אברהם ח"א י"ט רוח אלי' בלשונות ל"ג. גינת וורדים חא"ח כלל א' סימן י"ב לימודי ה' לימוד קכ"ח ובענין הקריאה של בני הכפרים נחלקו הפוסקים שי"א שבמקומם הי' קורין וכן דעת הראב"ד וכן כתבו התוס' ביבמות והרא"ש שם לחד שינויא אמנם הר"ן והרשב"א וריטב"א סוברים שהי' קורין בכרכים אלא שנחלקו בזה שי"א שבן עיר מוציאם וי"א שאחד מבני כפרים קורא בעיר דבן עיר אינו מוציאם והא דאין קורא בעירם מפני שאין מתאספין בעירם שאין להם חזן הכנסת ולא שליח צבור ובסוף המשנה כתב שאחד מבני הכפר קורא ולפמ"ש ניחא דעכ"פ יש להם א' לקרות רק בעירם אין מתאספין:
חל להיות בג' או בד' כו' חל להיות בה' עיין עדות ביהוסף ח"ב סימן מ"ב:
מנלן כדבעינן למימר לקמן והקשה התוס' בזבחים דף פ"ט ד"ה מנל"ן דמאי מקשה כדבעינן למימר לקמן הלא ברייתא היא ודילמא לא ידע הברייתא ועיין מה שתירצו בתוספות הרא"ש ובריטב"א והרשב"א בחדושיהם ובהרמנותא דרבנן נ"ע אפשר לומר דהך מקשה דפריך מנלן כדבעינן למימר לקמן הבין דאם כוונת המקשן הראשון דפריך מנלן לפי שהוא מפרש מה שאמר במתניתן אלא שהכפרי' מקדימין ליום הכניסה שהם מעצמם מקילין להקדים ליום הכניסה וא"כ לא הי' לו להקשות מנלן אלא הי' לו להקשות בי"א בי"ב והא י"ד וט"ו כתיב וא"כ איך מניחים לבני כפרים לקרות אלא וודאי דידע דחכמים הקילו עליהם וברצון חכמים עושין (ולפיכך לא הקשה והא י"ד וט"ו כתיב) וא"כ גם מנלן מקשה הא בע"כ אתה יודע דתקנת חכמים הוא כדי שיספקו מים ומזון ועל זה השיב הכי קאמינא ידעתי גם ידעתי דתקנת חכמים הוא אלא על החכמים גופא קשה. ובע"כ צ"ל דיש להם רמז מן הכתוב שרשאים לתקן כן. ומעתה אני שואל היכן נמצא הרמז. ועיין מה שכתב בזרע אמת בחדושים סימן נ"ה:
אתא רבנן ועקרו תקנתא דתקיני אינשי כנסת הגדולה עיין פרח מטה אהרן ח"א צ"ב ע"ג. בני חייא קפ"ב קפ"ג פרי עץ חיים ל"ח ע"ג. זרע אמת בחדושים סימן נ"ה:
ואימא זמנים טובא. זרע אמת בחדושים סימן נ"ד מעיין גנים דף כ"ב כ"ג:
י"ג זמן קהלה לכל היא רשי' פירש שנקהלו למלחמה. והקשה הרא"ש דניהי שנקהלו מ"מ כיון שקבעו הקריאה ביום י"ד וט"ו מנלן למקרות בי"ג ועוד הקריאה תליא במנוחה ואפשר לומר ע"פ מה שהקשה התוס' לקמן דף ה' דרבי רצה לעקור ט' באב מתשיעי ולקבעו בעשירי וצ"ל לפי קושייתם שם דזה לא הוה בכלל אין ב"ד יוכל לבטל דברי ב"ד חברו כיון דלא הוי רק שינוי מיום ליום וא"כ מאי איך עקרו תקנתא דתיקנו אנשי כנסת הגדולה הא לא הוי רק מיום ליום. ולכאורא יש לומר דגבי ט' באב שאני דאדרבא יוד מסתבר טפי לקבוע בו תענית ולהכי כיון דמסתב' טפי לא הוי עקירה ושפיר מקשי איך עקרו אמנם בי"ג לא שייך זה דוודאי יותר מסתבר לקבוע בי"ג ששם הע עיקר הנס דהיינו ביום המלחמ' ולא ביום המנוחה שלא איר' דבר רק בשנה ראשונה לא הי' באפשרי לשמוח עד שהי' להם מנוחה וכיון שבשנה ראשונה כך היתה והם מעצמם עשו תקנו להם כן אף להבא אבל לעולם י"ג מסתבר טפי והוה כמו ט' באב ולכן קאמר שפיר ולא צריך לרבוי דממילא ידעינן דלא הוי עקירה ושוב מצאתי קרוב למ"ש בזרע אמת בחדושים סימן נ"ה ועיין גט מקושר קמ"ט ברכי יוסף קצ"ב זרע יעקב סימן ע"ג יצחק ירנן ע"ה ע"ד. פרי עץ חיים ל"ח ע"ג ובמקרא קודש:
ואימא שיתסר ושבסר ולא יעבור כתיב. עיין מחזיק ברכה חי"ד ק"ז ע"א פרי עץ חיים ל"ח:
זו דברי ר"ע סתימתאה כתבו התוספות בקמא דף ק"ג דלעולם מהדרינן לאוקמא המתניתין כר"ע. ועיין בריכות המים נ' ע"ב:
אימתי בזמן שהשנים כתקנן. עיין שער המלך נ"ז ע"א עדות ביהוסף ח"ב סימן מ"ב בריכות המים דף נ' ע"ב לשון לימודים חא"ח נ' ע"ג:
רש"י אלא שהכפרים כו' וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר הראשונים הקשו על רש"י כיון שאינו מחויב בדבר איך מוציא ועוד דבירושלמי מוכח דלא כרש"י ומהרם בן חביב בתשובה הובא בספר גינת וורדים כללא סימן י"ב כתב דרש"י ס"ל כי מטעם ערבות הוא מוציא כדק"ל בברכות דף מ"ט והירושלמי לית לי' הך סברא דערבות ובחקרי לב דף ע"ח הקשה עליו מהירושלמי דפ"ג דברכות דגם הירושלמי ס"ל כן והנה הך מעשה דשמעון בן שטח המוזכר בתלמודינו בברכות דף מ"ח איתא בירושלמי פרק שלשה שאכלו ובבראשית רבה פרשה צ"א וכפי מה שפירש הרב יפה תואר שם ח"ד מ"ד ס"ל דאכל שמעון בן שטח כזית דגן ואפ"ה קאמר חלוקן עליו חבריו על שמעון בן שטח [ודלא כר' אלי' שנדחק בפרושו] אמנם מה שדחק לומר ביפ"ת דה"ט דחלוקין לפי שבשעה שהוא אכל הי' כבר שבעו ואין מצטרפין הוא דוחק ועוד דהא עכ"פ הי' יוכל להוציאן אלא היינו טעמו דחלוקין דהירושלמי ס"ל כדעת בה"ג שהביא רש"י בברכות שם דאע"ג דאכל כזית אינו מוציא למי שאכל כדי שביעה ול"ל הטעם בערבות נמצא דמה שאמר בירושלמי פ"ג היינו להך מ"ד דלא הי' חולקין עליו חבריו על שמעון בן שטח רק מטעם אחר ואם ברייתא היא מדאמר תני אתיא כשמעון בן שטח אבל מה שאמר במגילה דאין בן עיר מוציא היינו כדעת החולקין על שמעון בן שטח ס"ל כבה"ג ולית להו טעם דערבות אמנם לתלמודינו שם בברכות דכ"ע ס"ל באכל כזית דגן יצא וכ"ע אית להו טעם ערבות שפיר בן עיר מוציא בן כפר מטעם ערבות והירושלמי לשיטתיה אזיל ועיין רוח אלי' בלשונת ל"ג. ועיין בריטב"א דמוקי להא דירושלמי ביחיד אבל בעשרה מוציא:
רש"י אבל בזמן הזה כו' ונמצא אוכלים חמץ הריטב"א הקשה על רש"י דלא חיישינן להא כדמוכח בר"ה ושם הארכתי ועוד הקשתי על רש"י דאכתי איך נתוקן וכעת אני רואה להמאירי דפירש דמיירי בזמן שאין השלוחים יוצאין מכח הגזירות והשמדות וא"כ הכל ניחא דאז קובעין ע"פ הקביעות ונמצא בקריאת המגילה תלוי פסח ואם מקדימים יקדימו לעשות פסח. ועיין במלכי בקודש קי"ד ע"ב שדה הארץ פ"ו ע"ג:
רשי' אלא לאו רבנן דהוי מקמי ר"ע. עיין מהרש"א מה שנדחק בדברי רש"י ולע"ד הקלושה דוודאי ר' יהודה אמר דבריו על ברייתא אחת מדמוזכר בה מגילה נקראת ועליה קאמר ר' יהודה אימתי והך אימתי בע"כ הוא לפרש דאל"כ מה הקשה הגמרא איך אליבא דר"ע אפי' בזמן הזה איתא להך תקנתא ודילמא ר' יהודה באמת קאמר הך אימתי לחלוק אלא וודאי דהגמרא סבר דהך אימתי לפרש וא"כ בע"כ ר' יהודה לאו אמתניתן קאי דהא מתניתין ר"ע דאפי' בזמן הזה איתא אלא בע"כ ר' יהודה על ברייתא קאי דתני נמי בה כמתני' והם רבנן ועלה קאמר ר"י אימתי ומוכח דבזמן שהשנים כתקנן קורין אותה בזמנו וממילא מוכח דהנך רבנן קודם ר"ע דהרי ר' יהודה בזמן ר"ע ותלמידו וא"כ הרי בזמנו הי' הגזירות והאיך קאמרי רבנן דקורין אותו בזמני' הללו אלא וודאי דקודם ר"ע הי' קודם הגזירות: