אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף פא.

דף פ:

כי יאכל פרט למזיק. עיין מרכבת המשנה ח"ג פ"י דתרומו' ה"ו:

זר שבלע שזיפין כו' והקשה בתוספות יוה"כ דהכא משמע כיון דבלעו חשיב כמעוכל ואלו בס"פ גיד הנשה אמרינן גבי חלב דאע"ג דבלעו לא חשיב כמעוכל ע"ש ובאמת לא קשיא דהכא לאו טעמא משום דהוה כמעוכל אלא משום דכתיב ולא יחללו פרט שמחוללת ועומדת וכ"כ התוספות להדיא במנחות ס"ט ד"ה ובלע ולעיל דף ע"ז הארכתי בזה ועיין בר"ש פי"א דאהלות שהקשה כקושיות תי"ה. ועיין ת"י כאן ושוב בא לידי קול אלי' ואין הזמן מספיק לעמוד על דבריו ע"ש סימן ט':

מפני מה לא נאמר אזהרה בעינוי. עיין על כל הסוגיא ורש"י ותוספות זרע יצחק דף כ"ד ע"ב והקשה במשנה למלך הלכות חמץ פ"א (דף כ"ו ע"ג) להרא"ם דסבר דסתם אכילה בכל שהוא א"כ מה קאמר נכתוב רחמנא לא תאכל אכילה בכזית דלעולם נכתוב לא תאכל והרי השתא נמי דכתיב עינוי נמי הוה בכל שהוא ואתי הלכתא ואפקיה לככותבות הכי נמי אי כתיב בכזית ודוחק הוא לומר דכל הסוגיא דלא כרבי יוחנן. ועיין מה שכתבתי לעיל בדף הקודם גבי כל השיעורים בכזית והנראה דס"ל להרא"ם דהלכה דכותבות לא נמסרו בפירוש על מה נאמר רק מסר לחכמים ולכך צריך שהתורה ישנה ביוה"כ ולכתוב לשון עינוי ומעתה מכח השינוי נאמר דהלכה דכותבות על יום הכפורים נאמר אבל אי לא הוה כתיב עינוי אלא אכילה הוה אמרינן יוה"כ כשאר שיעורי אוכלים בכזית והלמ"מ הוה מוקמינן כב"ש אחמץ. ומה שהקשה הרב משנה למלך מדאמר אכילה בכזית משמע דמאכילה נפקא לן דמשמעותיה כזית י"ל דכוונת הגמרא לאו על האכילה אלא הלמ"מ כי מכח הלכה הוה אמרי' בכזית כמו שאר אכילת אמנם הא קשה על הרא"ם שהרי בביאורו להלכות יוה"כ דף רס"ה כתב דאין הכוונה במקום תענה לכתוב לא יאכל דזה עשה וזה לא תעשה ואיך יכתוב ל"ת במקום עשה אלא הכוונה דלכתוב ועניתם וגם לא יאכל וא"כ השתא קשה דאפילו אי כתיב לא יאכל לא נוכל לומר בכזית מדשינה עכ"פ בעשה וכתב עינוי ולזה י"ל דשינוי גבי עשה לא שינוי הוא דהא צריך לחמשה עינוים דכולם הוה מדאורייתא לדעת הרמב"ם והרא"ם לשיטת הרמב"ם אמרה אבל עדיין קשה דהרי כתיב ג"כ כי כל הנפש אשר לא תעונה והתם לא קאי אלא על אכילה ושתיה דהא כרת כתיב וצ"ל דזה לא מקרי שינוי גבי עונש. ועיין בזרע יצחק:

א"כ נפישא להו לאוי והקשה ביד מלאכי סימן קצ"ח דאיך אמר הגמרא כן לר"ל והלא ר"ל סבר במנחות דף צ"ט דהשמר פן הסמוכים אינו אלא לאו אחד דהרי אמר התם השוכח דבר אחד ממשנתו עובר בלאו שנאמר השמר פן תשכח רבינא אמר השמר פן שני לאוים הרי דלר"ל לא הוי שני לאוין ובע"כ הטעם משום דסמוכים נינהו וא"כ הכי נמי וע"ש ביד מלאכי בארוכה והמחוור כיון דהתם אסמכתא בעלמא היא ורק כוונת ר"ל על עונש לאוין לא חש לומר כמה לאוי ורק רבינא ורב נחמן להרבות העונש הוסיפו הלאוין אבל באמת אינן לאוין גמורים:

השמר דעשה עשה. עיין ר"ה וי"ו ד"ה תשמור:

על עיצומו של יום ענוש כרת ואין ענוש על התוספות מגילת ספר לאוין י"ד ע"ד:

יכול לא יהא מוזהר על תוספות מלאכה קרבן אהרן רנ"ג:

ודין הוא כו' עיין על הסוגיא. גופי הלכות דף כ"ב:

אזהרה לעינוי של יום עצמו לא למדנו כו'. והקשה בגופי הלכות דף ה' דלמה איצטריך למילף אזהרה בעינוי ממה שלא נאמר עונש בעינוי נילף אזהרה בעינוי ממלאכה כשם דיליף העונש ותירץ דבעונש ס"ל דעונשין מן הדין אבל אזהרה כ"ע ס"ל דאין מזהירין ולהכי הוצרך למילף מלא יאמר עונש בעינוי והרב שער המלך בח"ב דף קל"ד הקשה מזה דאם נאמר לדעת הרב המגיד כשם דהיכא דאיכא לאו הבא מכלל עשה מזהירין ה"ה בעשה והרי כאן איכא עשה וא"כ שפיר מזהירין ועוד הקש' דלפי האמ' לא יאמ' עונש בעינוי ונילף עונש אזהר' ממלאכ' כיון דסבר עונשין מן הדין והנה לקושי' אחרונה לע"ד לא קש' כלל דוודאי כיון דמצינו עונש נוכל לילף האזהרה בעשה אבל היכא דליכא לא עונש ולא אזהרה אי אפשר ללמוד כלל אף בעשה. וראיה לזה שהרי הגמרא בכל הסוגיא אמרה לא ענש אלא א"כ הזהיר משמע דוקא כיון דאיכא עונש אבל זולת העונש לא הוה למדנו האזהרה ואין להקשות ממה דאמר הגמרא לא יאמר עונש בעינוי היינו באמת אם נאמר דליכא אזהרה ביוה"כ א"כ לא נכתב העונש והעונש נוכל למילף בק"ו. ואין להקשות הא לא ענש אלא א"כ הזהיר כיון דכרת הוא שפיר נוכל לומר כיון דהעונש מפורש בתורה נענש הוא אף בלא אזהרה ומלקות באמת אין לוקין כיון דלא הוה אזהרה ועיין בדברי אמת בקונטרסים נ"ג ע"ב ועיין מרכבת המשנה ח"א פ"א דשביתות עשר ה"ו ועיין עוד בשער המלך שהקשה למ"ש הרמב"ם דהיכא דהעונש מפורש מזהירין והרי הכא העונש מפורש וא"כ פשיטא דמזהירין וביצחק ירנן דף פ"ד השיג עליו דאעפ"כ צריך ללמוד האזהרה באחד מי"ג מדוח ע"ש ואיני מבין דבריו דהרי השער המלך כתב דנילף האזהרה בק"ו. אמנם לפמ"ש לא קשיא דוודאי כרת הוה ידעינן דמפורש ואפשר דאף אזהרה לכרת אי בעי אזהרה הוה ידעינן מק"ו אבל מלקות לא הוה ידעינן כיון דמלקות לא כתיב בהדיא וכל מה שהביא הרמב"ם בסוף שורש י"ד דילפינן האזהרה מכח העונש היינו בחייבי מיתות דליכא מלקות דלאו שניתן לאזהרת מיתות ב"ד אין לוקין אבל בכרת דאיכא מלקות אזהרת מלקות לא למדנו ועיין לימודי ה' לימוד ה' וי"ו ע"ג:

לא יאמר עונש במלאכה כו' מופנה. גופי הלכות ל"ג ע"א:

מה למלאכה שכן נוהגת. קרבן אהרן רנ"ג:

וחד לאפנוי. שופרא דיעקב:

רש"י ד"ה א"כ נפישי ליה לאוין כו'. בלימוד ה' דף ל"ב ע"א הקשה על רש"י דכתב תרי לאוין השמר פן ובירושלמי קאמר תלתא השמר פן לא ע"ש ומיהו לפמ"ש רש"י בקושיא השמר פן תבא לידי ל"ת אי אפשר למחשב לא בהדי לאוי:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה