יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף פ:
הנח לטומאת הגויה דלאו דאורייתא. עיין משנה למלך פי"ד דטומאת אוכלין הי"ו:
מכאן לטומאת הגויה מן התורה. חולין ל"ד ד"ה והשלישי סוטה ל' ד"ה הא אייתנן:
מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא. עיין זבחים ק"ד ד"ה לא מחשבה:
מ"ד משקה הוא כו' קשה דלמה ליה למימר הוא טעמא דהא לקמן אמרינן שתה ציר או מורייס פטור וא"כ ה"א כיון דאין ראוי פטור קמ"ל דעם האוכל חייב דראוי הוא ובשלמא למה שפירשי' בחולין דף ק"כ לחד לישנא דהך ציר היינו ציר שע"ג ירק י"ל דהאי ציר לא הוי כשאר ציר וראוי הוא אבל לאידך לישנא דהוי ציר ממש קשה. ועיין במגילת ספר לאוין דף ט"ו ע"א ונראה דהא פשיטא דדוקא ציר בעיניה פטור אבל במטבל בו אע"פ שנאמר דאוכל אינו מצטרף עמו אם יש בציר כשיעור חייב כיון דהוא ראוי ולכן לא היה מצי למימר דאיצטריך לאשמעינן הא:
האוכל אכילה גסה. עיין פסחים ק"ז ד"ה דילמא אתי ומ"ש שם נזיר כ"ג ד"ה פסח. ב"ק ק"י ד"ה אכילה גסה משנה למלך פ"ה דיסודי התורה (דף ע"ד ע"ב) דרך המלך כ"ה ע"ג. זרע יעקב סימן י"א. באר שבע בהוריות:
זר שאכל תרומה. עיין משנה למלך פ"ו דתרומת ה"י שכתב המגיה עיין ברש"י פ"ב דיומא דף פ' גבי זר שאכל תרומה ביום הכפורים דמוקי לה בשוגג משמע דבמזיד ליכא חומש והם דברים תמוהים חדא דלמה אמר ביוה"כ דהך מימרא מיירי בכל השנה ולא ביוה"כ ותו דמי לא ידע בכל אלה דבמזיד פטור מן החומש ומשנה ערוכה היא פ"ז דתרומות האוכל תרומה מזיד משלם את הקרן ואינו משלם את החומש ובלי ספק ט"ס נפל בדבריו. ועיין בפסחים דף ל"ב ע"ב ומה שכתבתי שם ובשו"ת זרע יעקב סימן י"א: