אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף פ.

דף עט:

כל השיעורן כולן כו' לכאורא קשה מכאן לדעת הרא"ם בביאורו לסמ"ג שכתב דסתם אכילה בכל שהוא משמע אלא דאתי הלכתא ואפיקתיה לקרא ממשמעותי' לענין עונש וקרבן אבל לענין איסור כדקאי קאי ולהכי אמרינן חצי שיעור אסור מן התורה דא"כ איך קאמר הכא חוץ מיוה"כ ששנה הכתוב דמשמע דוקא משום דשינה ולא כתיב אכילה הא אפילו הוה נמי כתיב אכילה שיעורא בכותבות מכח הלמ"מ ואי לענין חצי שיעור יוה"כ אסור בחצי שיעור כמו איסור אחרינא כמבואר בריש פרקין וא"כ הא לכל שיעורא אוכלין בכזית ויוה"כ בכותבות לא מכח שינוי דקרא הוא אלא מכח הלמ"מ כי אדרבה בקרא כל שהוא משמע ודוחק לומר דר' סבר כר"ל דחצי שיעור אסור מדרבנן אמנם אי נאמר דאכילה בכזית שפיר קאמר מדשני קרא ביוה"כ. ושוב בא לידי חקרי לב ח"א וראיתי לו בדף ק"ב ע"ג שכתב שהשיעורים נמסרו בהלכה למשה מסיני סתמא אבל לא על איזה איסור ומסרום לחכמים והמה ראו ארץ שרוב שיעורא כזיתים ועשו רוב השיעורים כזיתים ע"ש ובאמת לא מצאתי מנוח בזה דהיא גופא ארץ שרוב שיעורי' כזיתים אסמכתא בעלמא היא כדמסיק בסוכה וי"ו ובשאר מקומות שהובא זה וכשם שאנו אומרי' שרוב שיעורים כזיתים כן נוכל לומר שרוב שיעורי' בחטה. ועיין בקהלת יעקב אלגאזי דף ל"ו ל"ז:

אמר ר"א האוכל חלב בזמן הזה. עיין בארוכה במשנה למלך בפ"ב דשגגות הלכה ב' ופי"ב ה"א. ובתי כהונה בית אבות דף כ"ה לכאורא נראה לפי דעת המקשן הנה זה לא טעה בשיעורן דמה שאכל באמת לא הי' חיובא אף שאח"כ נתרבה השיעורן וחייב על האכילה זה לאו שב מידיעתו הוא אמנם הא תינח למ"ד חצי שיעור מותר מן התורה וא"כ היתר גמור אכל אף שאכלו בכוונת שומן מ"מ אלו הי' יודע נמי שהוא חלב הי' אכלו אבל למ"ד חצי שיעור אסור מן התורה לא יצדק דעכ"פ הי' מונע מלאכלו ושב מידיעתו הוא ויצדק לקושיות הרב משנה למלך ובתי כהונה ושוב ראיתי בקהלת יעקב אלגאזי בדף ל"ו ע"ג שהקשה דלר' יוחנן לא פריך מידי דשב מידיעתו קרינן ביה כיון דהוא חצי שיעור הוה פורש אלו הוה ידע שחלב הוא וצ"ל דהגמרא רוצה לתרץ אפילו אי ר"א סבר כר"ל ודוחק:

שיעורין ועונשין הלכה למ"מ. עיין דברי אמת בקונטרסים דף פ"ג ע"א:

שיעורין של עונשין הלכה למ"מ והקשה בקהלת יעקב אלגאזי דף ל"ו דלמה לא הביא ר' יוחנן סיעתא לסברתו דחצי שיעור אסור מן התורה מדקאמר שיעורן של עונשין משמע הא של איסורי' לא בעי שיעור אלא בכל שהוא ע"ש ומה שכתב דר"י הי' לו להביא סיוע קשה דהא ר"י בע"כ לא ידע הך ברייתא דאי ידע הך ברייתא א"כ מאי חידוש הוא ומה צריך הוא לומר ואם הברייתא לא הי' מפורסמת הי' לו לומר אמר ר' יוחנן תניא אלא וודאי דלא הי' יודע אמנם יצדק הקושיא על הגמרא שלא אמרה לעיל תניא כוותיה דר"י ונראה דאף זו לא קשיא דהא וודאי הברייתא לאו בדוקא דאטו לקרבן מי לא הוה הלמ"מ לשיעורא ואדרבה לר"ש הוה דוקא לקרבן וא"כ למה לא אמר שיעור של עונשין וקרבן וא"ל דבכלל עונשין הוה קרבן ליתא דהרי בפ"ב דכריתות תנן מה בין השפחה לבין כל העריות שלא שוותה להן לא בעונש ולא בקרבן הרי דפרט עונש וקרבן וקרבן לאו בכלל עונש ואע"פ שיש לדחות מ"מ כך נראה דקרבן אינו בכלל עונש ובוודאי צ"ל דעונש דקאמר הכא היינו איסורי' ונכלל הכל:

כדי גמיאה. עיין שבת ע"ו ד"ה המוציא יין:

תוס' ד"ה ה"נ במלא לוגמיו כו' ואמאי שיערו כל חד וחד בשלמא כו' דבריהם מגומגמים וכמ"ש מהרש"א ובתוספו' יוה"כ ונראה לדעתם כמ"ש הר"ן בפסחי' דכמלא לוגמיו הוה ברביעית לכל אדם דבתר רובא דעלמא אזלינן ורובא דעלמא הוה כמלא לוגמיו ברביעית והטעם לזה דאפילו עוג מיתביה דעתיה קצת בהכי וראי' לזה שהרי דרשו ושבעת זו שתי' והוה כביצה א"כ כביצה שביעה הוה ומייתב הדעת לא הוי עד רביעית ועכ"פ כיון דחזינן שהתורה קראה לכביצה שביעה א"כ לפחות רביעית שהוא יותר הוה יתובי דעתי מעט אפילו לעוג וא"כ בשלמא אי אמרינן כמלא לוגמיו והוא שיעור שוה שפיר אמרו מלא לוגמיו לאשמעינן דבזה מייתבי' דעתי' אבל אי אמרינן מלא לוגמיו קשה למה עשו זה השיעור שאין לו טעם כי יתובי דעתיה הוא בציר מהכי ומה שכתבו כדמשני בסמוך הוא להביא ראי' כמו שאמרו באכילה כן יש לומר בשתיה ליתן טעם כמלא לוגמיו אע"פ שאין שוה ממש דהתם יתובי' דעתיה ממש והכא קצת יתוביה דעתיה. ועיין בשיח יצחק שכתב קרוב לזה אלא שאני עשיתי קצת סמוכות לסברא זו ומתוספות דפסחים אין ראי' כי אלו תוספות אחרים הם:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה