יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עט.
ככותבות שאמרו בגרעינתה או בלא גרעינתה שביתות י"ט נ"ז ע"ב. זרע אמת בחדושים סימן ל"ו ועיין בהרב המגיד ולח"מ פ"ב דשביתות עשר:
כשעורה שאמרו בקליפתה כו' הרמב"ם פ"ב דטומאת מת ה"י לא כתב כלום מזה וע"ש במשנה למלך ופשוט הוא מדלא כתב כלום דעם הקליפה קאמר ולא הי' צריך לפרש זה דסתם שעורה כן הוא:
נטלו במפה וכתב רשי' משום אנינות דעת. ונראה דלא הי' כן בנוסחות התוס' מדהביא כן מרשי' בסוכה משמע דכאן לא הי' כתב כן וטעם מחלוקתם הוא דרשי' ס"ל דפחות מכביצה אוכלים כשם שאינו מטמא אחרים כך אינו מקבל טומאה וא"כ למה כרך במפה הא אי אפשר לידיו לטמאות כיון שהוא פחות מכביצה. אמנם התוס' סוברים ניהי דפחות מכביצה אינו מטמא אחרים. אבל מקבל טומאה בכל שהוא ולפיכך הי' צריך לכרוך במפה כדי שלא יטמא ידיו את האוכל אע"פ שהוא פחות מכביצה ועיין בפסחים דף ל"ג ובשבת ריש פ' המצניע ששם רשי' איפכא ס"ל דמטמא בכל שהוא והתוספות ס"ל דבעי כביצה וא"כ דברי רשי' ותוס' סותרים אהדדי וכבר הקשה כן בספר בני יעקב בהגהותיו דף רכ"ה ע"ג ועיין בידי משה קס"א קס"ב שהאריך בזה ומה שהשיג על בני יעקב לא עמדתי על סוף דבריו והנה רשי' כתבו התו' בשמו במקומות הנזכרים שחזר בו וא"כ י"ל דכאן לאחר חזרה נשנית. אמנם בלא"ה לא קשה לרשי' דרשי' אפשר דלא סבר דרבי צדוק כהן הוה וכן הרמב"ם בהקדמתו לסדר המשנה לא מנאו עם הכהנים ועיין בספר יוחסין שהאריך בזה והביא צדדים לכאן ולכאן וכיון שלא הי' כהן לא נצטרך לומר שאכל על טהרת תרומה ומה לי אם יטמא (כיון שאין צריך נט"י לפחות מכביצה וטומאה לא חיישינן בחולין) ועל [לוח הטעות: התוס'] ג"כ לא קשה ניהי דסברי דפחות מכביצה לא מקבל טומאה מדאורייתא מדרבנן מיהו מקבל טומאה כדמוכח מתוספו' דשבת ע"ש ועיין מה שכתבתי שם ובשער המלך ח"א דף י"ד ע"ד הקשה כזאת על רשי' דניהי דרשי' סבור דפחות מכביצה אינו מקבל טומאה עכ"פ מדרבנן מקבל טומאה. ולפמ"ש דרשי' יסבור דר' צדוק לא הוה כהן ל"ק מידי בין אם רשי' סובר דמקבל טומאה מדאורייתא בין אם סובר דמדרבנן הוא ועיין עוד שם בשער המלך ובאלי' ר"ס קנ"ח. ועיין במטה יוסף ח"ב דף ח"י ע"ב ומ"ש הוא כמ"ש הרב שער המלך:
תוס' כותבות הגס' בגרעינתי'. ע' להפר"ח בסי' תרי"ב בדברי רש"י ותו' ומה שהקש' על התו' לפי פירוש' ומה שהקשה לפירש הערוך בשם ר"נ גאון דהאיבעי' הוא אם צריך למעך חללה הקשה הוא דא"כ דכיון דפשיט דכל כמה דגסה א"כ א"צ למעט חללה והוא היפך הירושלמי ובשביתות י"ט דף נ"ז תמה עליו דהפירוש פשוט כל כמה דגסה מצד עצמה ולא מצד חללה ובאמת דבריו דחוקים. ועיין בנחפה בכסף דף קפ"ט שגם הוא כתב ליישב קושיות הפר"ח וחזרה ונשנית בגט מקושר שלו בדף ק"ה ובאמת גם דבריו דחוקים ולפי פשוטו ל"ק מידי דניהי דרב אשי פשיטא ליה הלא רב פפא מספקא ליה וכיון דתלמודא דבני מערבא סבר לחומרא הכי פסקינן אע"ג דרב אשי פשיטא ליה להיפך ואע"ג דבמשנה למלך פ"ב דטומאת מת כתב דאע"ג דרב אשי מארי' דתלמודא טפי לא שבקינן מאי דפשיטא ליה לרב פפא משום ספקו של רב אשי וא"כ כ"ש דנימא הכי דלא שבקינן וודאי של רב אשי משום ספיקא של רב פפא שאני הכי דהירושלמי מסיייע ליה לא חיישינן אם דעתו של רב אשי להיפך:
תוס' ד"ה ולא בירך. לשון לימודים נ"ח ע"ג: