יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עח:
שיצא בסנדל של שעם. יבמות ק"ג ד"ה באנפליא:
הקיטע יוצא בקב שלו. עיין בארוכה שער המלך ח"ג דף ע"ב:
ת"ר התינוקת מותרין בכולן כו' ראיתי באגודה שכתב דתינוקת מותרין דאמרי אינשי אחריני עבדו להו מאתמול אבל נעילת הסנדל אי אפשר מאתמול משום דשמואל דהאי מאן דבעי למטעם טעמא דמותא ע"ש והם דברים תמוהים דזה נגד מסקנת הגמרא דמותרין לכתחילה קתני והטעם דהיינו רביתייהו ושוב ראיתי מה שהביא בשיח יצחק בשם המאירי ולפי פירוש השני יש קצת ליישב דברי האגודה:
והא מותרין לכתחילה קתני. עיין בר"ן ריש פרקין ומה שכתבתי שם והסמ"ג והטור כתבו דמותר לומר לגוי לרחוץ ופירש הב"י דע"י ישראל אסור ולפ"ז נראה שהם מפרשים דלא כהר"ן שפירש מותר לכתחילה לרוחצם ולסוכם דוודאי לרחצם ולסוכם אסור בעצמו אלא ע"י גוי אלא מותר לכתחילה היינו כשבא לשאל וכמו שפירש"י ולפיכך הוצרך רש"י לומר דהאי שפיר ידע דהיום עשה לו ובתוספות יוה"כ נתקשה בלשון רש"י אמנם רש"י בא לשלול פירש הר"ן דלא נפרש לרחצו בידים אמנם להאכילו ולהשקותו וודאי מותר וגם להר"ן לא הוי קשה לי מאכילה ושתיה דהני הוה וודאי צורך התינוק אבל רחיצה וסיכה לאו צורך הוא כמ"ש הר"ן שם וא"כ הרמב"ם יפרש כסמ"ג ורש"י דאינ' מותרי' לרחוץ בעצמ' ולא קשיא מידי. ועיין בזכרון יוסף שהאריך בסוגיא זו ע"ש ומ"ש רש"י והאכילהו ורחוץ לאו בעצמו ממש קאמר רחיצה אלא ע"י עצמו או גוי ורש"י לאו דוקא נקט דהא אאכילה לא קשיא כלל וגם אין שייך באכילה מאתמול עביד ועיין בלשון המאירי שהביא בשיח יצחק כנראה שיש שני פירושים בהך דמותרין לכתחילה:
המלך והכלה ירחצו את פניהם מתניתין מני. עיין בריח שדה דף ע"ג. לשון תוספות ישנים:
תוס' ד"ה הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר כו' אתאן לרבנן משמע אתאן לרבנן דהיינו רבי יוסי דפליג אר"מ כתב כן שלא נפרש דרבנן היינו רבי יוחנן בן נורי בשבת וכן פירש הריטב"א ת"י כאן ותירץ קושייתם בזה אבל התוספות לא ניחא להו בזה אלא דרבנן היינו ר"י:
בא"ד והיכי משמע ליה דאתאן לרבי יוסי טפי מלר"מ כלומר הלא גם לר"י לא ניחא דרבי יוסי גם הוא סבר דאע"פ דלאו עור מנעל הוא כדסבר גבי קב הקיטע דבאמת מנעל הוא והוא דלא חשיב קב הקוטע כמנעל משום דילמא מפסק אבל היכא דלא שייך זה שפיר מנעול הוא ומשמע מדבריהם כאן דלא קשיא להו אלא על הא דאמר באנפליא אתאן לרבנן אבל הא דאמר קב הקיטע מני ר"מ היא ל"ק להו דכר"י נמי אתיא דהא באמת לר"י נמי מנעל הוא. וכן הקשו שם התוספ' ביבמות משום דהתם נראה דסברי דלא שייך גבי קב הקיטע של חליצה דילמא נפל אבל כאן סברי דגם לענין חליצה שייך דילמא נפל ולהכי לא קשיא להו כדכתבו בתר הכי:
בא"ד וא"ת כיון דמעיקרא ס"ל כו'. עיין מהרש"א דבריו תמוהים וכבר השיג עליו בספר שער המלך ח"ג דף ע"ב והוא הגיה בדברי התוס' ע"פ ת"י ע"ש. ואם נבוא להגיה נראה דהך וא"ת צ"ל בראשונה קודם קושית הר"ש דפשיטא להו דטעמא דר"י משום דילמא מפסק ותירצו זה הקושיא ואח"כ הקשו דעכ"פ לא ניחא סיפא אתאן לרבנן ותירצו דהמקשה לא הוה ס"ד וצריך לתקן הלשון לפ"ז וזה נ"ל המחוור מכל מה שראיתי בפירוש דבריהם: