יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עח.
שבו רוחצין זבין וזבות נדות כו' אע"ג דאי אפשר לעבור שם מפני הסכנה יש לומר דלאו רוחצין ממש קאמר אלא ראוי לרחוץ בו בגובה הזה אבל באותו נחל אין רוחצין וכ"כ בספר בית דוד דף קי"א אמנם מה שהביא ראי' מדברי רש"י שכתב מכאן רמז לנידה מדלא קרא ליה ראוי לנידה לע"ד אין ראי' שהרי האמת כך הוא דקודם לזה לא הי' ראוי' לנידה ועכשיו ראוי ודילמא רש"י קאמר ראוי לאמת וכי הכרח הוא שנדות טובלת בו הלא יכולים לטבול במימות אחרות שג"כ כשרים לנדה ועיין שיח יצחק. ועוד י"ל דלעתיד שאני שלא יהי' סכנה:
רמז לנדה. עיין חגיגה י"א ד"ה לא נצרכה:
ומביאין לו מטפחת. עיין מ"ק ט"ו ד"ה אשארה
הלכה כרשב"ג וודאי נראה דשאלתו הי' בכורת אחרים אבל בכור דידי' לכ"ע לא מהימן וכדתנן כל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורת עצמו וכתב בתוספות יום הכיפורים אע"ג דהלכה כרשב"ג במשנתינו נסתפקו משום דסתם משנה כר"מ ובאמת זה דעת הראב"ד בפי"ב דמעשר דסתם כר"מ להכי לא פסקינן כרשב"ג אלא במאי דפסק הגמרא כאן כוותיה דוקא בבכור אבל בשאר דברים לא והכ"מ כתב דהוי סתם ואח"כ מחלוקת ובאמת קשה לי אטו הך מתניתין דפ"ב דנגעים כל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורת עצמו לאו סתמא הוה ובוודאי אתא לאשמעינן אפילו כהן ואין לומר דמיירי בספק בכור ביד ישראל דנאמן אפילו על של קרוביו אבל לא על של עצמו אבל כהן אינו נאמן כלל דא"כ תקשי לרב נחמן דאמר בבכורות ל"ה ספק בכור בישראל אפילו בעלים נאמנים. ועיין בת"י כאן שנראה שנתכוונו להך דכל הבכורת ולא לרישא דכל הנגעים וכן כתב בשיח יצחק ולקושיות הרב תיוה"כ י"ל כיון דרבי יוסי בן זימרא הי' בזמן רבי כדאיתא בכתובות דף ס"ב אולי באותו פעם לא נסתמא עדיין המשנה ולא הי' יכול להביא ראי' מן הסתם. ועיין בבכורת ל"ו ד"ה בא לפני ר"ג. ועיין מגילת ספר לאוין קי"א:
תוס' ד"ה מכאן רמז כו' ור"ת פירש כו' ור"י פי' כן כתבו התוספות ביבמות דף מ"ז אמנם בחגיגה דף י"א ד"ה לא נצרכה ששם סתרו פי' הלכות גדולת כתבו דנפקא לן מבנדתה תהא עד שתבא במים ושכן פירש ר"ת וא"כ התוספות שם סותרים בשם ר"ת מה שכתבו כאן וביבמות בשמו וגם בסמ"ג דף ל"ו ע"ב כתוב בשם ר"ת דילפינן מאך במי נידה ולפ"ז צריך להגיה בדברי התוספות דחגיגה ר"י במקום ר"ת וע"ש בסמ"ג שכתב דגם מכאן ילפינן אבל הוא מדברי קבלה ועיין בספר יראים דף צ':