יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף עז:
אם תענה מתשמיש. עיין כתובות מ"ז ד"ה אם תענה שמע שלמה פרשת ויצא מגילת ספר לאוין דף כ"ב תועפת ראם דף י"ט ע"ב. לשון ערומים בלשונת הרא"ם פרשת ויצא. אוהל יוסף מרבי יוסף מלכו בסופו:
שעינה מביאות אחרת. רש"י דחה הפירש שבא עליה שלא כדרכה אמנם בחומש פירש"י וישכב אותה כדרכה ויענה שלא כדרכה והוא מן המדרש רבה וכן הביאו תוספות ביבמות דף ל"ד ובסנהדרן נ"ח. וכן מוכח לקמן דף פ"ב ד"ה מה רוצח שכתבו דאף בלא הנאה מחייבי כגון שלא כדרכה דמקרי עינוי והיכן מצינו דמקרי עינוי אם לא מהאי קרא דויענה אמנם מ"ש התוספות שם ביבמות ובסנהדרן מהך קרא אם תענה את בנותי הם לכאורה דברי תימא דהא וודאי לא מיירי משלא כדרכה דא"כ איך נילף דתלוש נקרא [לוח הטעות: דתשמיש מקריע] עינוי וכבר העירו על זה המפרשים שכתבתי לעיל. ולכן מצד הדוחק נראה לומר דוודאי התוספות ס"ל דפירושו של שעינה מביאות אחרות היינו שלא כדרכה כמו דאיתא במדרש להדיא וגם דוחק גדול הוא פירש"י שאותן הצדקות היתה מצטערות על שלא בא עליה. ואע"ג דאמרינן במדרש ויקחו את דינה שהיה גוררין בה ויוצאת מטעם דאמרינן שם כל הנבעלת לערל וקשה לפרוש כבר הקשה שם היפ"ת דהא אח"כ אמר שם דאמרה אנה אוליך את חרפתי ומה שתירץ היפ"ת דעיקר הטעם היה משום בעילת ערל אינו נראה אלא אדרבה העיקר היה משום דאמרה אנה אוליך את חרפתי ולכן בע"כ צ"ל דהעינוי היה משום שלא כדרכה אלא שלפ"ז קשה קושיות רש"י דא"כ גבי ויענה נמי נימא הכי ולפיכך סברי התוספות דוודאי עיקר הקרא כפשוטו אם תענה את בנותי משלא כדרכה אלא שהתוספות לשיטתם דס"ל דתשמיש מדרבנן סברי דהך לימוד אסמכתא בעלמא היא וסמכו חכמים מזה הפסוק להקרא עינוי אבל וודאי עיקר הקרא דאם תענה אשלא כדרכה קאי וכן למאן דסבר התם בכתובות עונתה אלו מזונות ולא סבר דעונה הוא ולא יליף מאם תענה את בנותי בע"כ צ"ל דהוא סבר דעינוי הוה שלא כדרכה וא"כ לא יכול למילף מיניה ורש"י כאן נראה דסבר דתשמוש מדאורייתא כי הוא סבר דה' עינוים מדאורייתא ולכן סבר דדרשא גמורה היא אם תענה וקאי על מניעת תשמיש דאל"כ מנליה דהוה עינוי ועיין ברוח אלי' דף ל"ד:
ההולך לקבל פני רבו עובר עד צוארו במים. עיין ר"ש בן הרשב"ץ סימן קצ"ד. ועיין כתובות וי"ו ד"ה האי מסוכרייתא. שבת קי"א ד"ה האי מסוכרייתא. ועיין בארוכה על הפוסקי' זבח השלמים סימן פ"ה:
כדי שלא תהא מכשילן לעתיד לבא. עיין יד אהרן א"ח סימן ש"א בהגהות ב"י:
מכאן שמותר לעבור עד מתנים. עיין שי למורא סימן י"ח. ובספר בית דוד דף קי"א ע"ב:
שאני נחל דרדיפא מיא. כתב בתפארת שמואל והריף והרא"ש השמיטו דין זה נראה דס"ל דלא קאי אביי אלא על היוצא מבית ק"ק הלכך אסור לעבור אף באניות משא"כ בימים ונחלים שלנו שרי לעבור בספינות ולשוט ולילך בהם עד הצואר וחזי מאי עמא דבר והעתיקו ביד אהרן ובאמת קצת נראה כן מלשון רש"י שכתב שאני נחל היוצא מבית ק"ק משמע דוקא דאנחל זה קאי אמנם מה שנראה מדברי הרב תפארת שמואל שאסור לעבור בספינה בנחל לכאורא לא משמע כן אלא דאין יכולין לעבור בשום ספינה אבל איסור לא יש והעברה למדו מדקרו ליה מי ברכים מי מתנים והדר קאמר אשר לא אוכל להעביר משמע דעד השיעור הזה יכולין להעביר אבל יותר מזה לא וא"כ סכנה יש אבל בספינה וודאי אין איסור דהא חזינן דאפילו בכל נהרות יכולין לעבור ושוב ראיתי שגם באלי' רבה כתב כדברי התפארת שמואל והניח בצ"ע ושוב ראיתי ביפה מראה בשקלים פ"ו שכתב על הא דאמרו שם שאפילו ליבורנין גדולים אין יכולין לעבור לאו מלא אוכל לעבור נפקא ליה דא"כ איך ילוף מניה דאסור לעבור (כלומר דהתם לא הי' יכולים לעבור) אלא אחר האלף אמה נתגדל עוד ונתרחב עד שלא הי' יכולין לעבור בספינה ע"ש וזה כמ"ש:
תוס' ד"ה משום שיבתא כו' ומה שהעולם אין נזהרין עכשיו כו' והקשה בתוספו' יוה"כ דא"כ אף אותו רוח רעה שבשחרית אינו מצוי ולמה התירו ביוה"כ לדעת ר"ת ולע"ד לא דמיא כלל זה של שחרית הוא רוח הטומאה שבא מחמת שטעם טעמא דמותא כמוזכר בזוהר והביאו הב"י בסימן ד' ואע"פ שבימי ר"ת לא נתגלה ספר הזוהר אעפ"כ הי' יודע ר"ת שהי' מפני רוח הטומאה אבל שיבתא רוח רעה ואינו רוח טומאה והא ראי' שלגדולים אינו מזיק כלל ועיין בתענית דף כ' ע"ב ומשמע שם דגם לגדולים מזיק ע"ש.