אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף עז.

דף עו:

ואיבעית אימא רחיצה דאיקרי עינוי עיין שער המלך ח"א כ"ט. פרי האדמה קס"ב:

תוס' ד"ה דתנן מנין לסיכה כו' והשתא קשה דמעיקרא מייתי ראי' מדאורייתא כו' אפילו לא הי' לן פסוק לאסור סיכה מדאורייתא כו' עיין מ"ש מהר"י קארו בכללי הגמרא דף קי"ב ע"ב ומ"ש עליו ביבין שמועה ועיין מה שהשיג עליו בלימודי ה' לימוד ס"ט ואין דבריו מוכרחים ועיין גופי הלכות דף י"ב:

באותו הדבור כהן שסך בשמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש והקשה בתוספו' יוה"כ דאדרבה משם ראי' להיפך שהרי הגמרא מקשה שם על הא דאמרינן כה"ג שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו חייב ומ"ש מהא דכהן שסך כו' וא"כ ע"כ מוכח דמדאורייתא הוא כמו שמן המשחה וא"כ שפיר מקשי למדאורייתא אדאורייתא אבל אי ס"ד דסיכה רק מדרבנן א"כ מאי מקשה משמן המשחה דהוא בוודאי דאורייתא לסיכה דתרומה דהוא רק מדרבנן דהתם הקילו ובאמת קושיא עצומה היא ועוד קשה לי שהרי בכתובות ל' בש"ס ד' פפ"ר נדפס תוספות ישנים ושם כתבו הטעם דבן בתו מתעגל כיון דכבר נגמרה כל הנחתו והוה כאוכל שבלע ע"ש וכן כתב שם בשיטה מקובצת בשם תוספות הרא"ש וא"כ מאי ראי' מייתי מהך דכהן שסך דלעולם מדאורייתא היא וכיון שנגמר כל הנאתו שרי ואפשר לומר לדעתם משום דלקמן אמרינן זר שבלע שזיפין של תרומה והקיאם ובא אחר ואכלם פטור וכתבו התוספות במנחות דף ס"ט ד"ה דבלע הוצין דאין הטעם משום דהוה כמעוכל דבאמת לא הוה כמעוכל אלא משום דכבר נתחללה התרומה כדאשכחן גבי כהן שסך בשמן של תרומה בן בתו מתעגל בו ומפרש התם טעמא משום דמחוללת ע"ש ומשמע וודאי גבי זר שבלע שזיפין לכתחילה אסיר להשני לאכלם מדקאמר אינו משלם אלא דמי עצים משמע דוקא דיעבד אבל לכתחילה אסור לאכלה אע"ג דכבר נתחללה וא"כ התוס' לשיטתם דדימו זה להך דכהן שסך וא"כ שפיר הביא ראי' דסיכה מדרבנן דאל"כ למה לכתחילה מתעגל ה"ל למיסר כמו שבלע שזיפים והקיאן דאסור לכתחילה לבלוע אלא וודאי צ"ל דאכילה שאני שהוא מן התורה לפיכך לכתחילה אסור אבל סיכה שהוא מדרבנן מותר אפילו לכתחילה וא"ל ה"נ מטעם חילול אסור לכתחילה אמנם המקשן שם בכריתות דלא הי' יודע טעמא דחילול והי' סבור דהטעם הוה משום שנגמר הנאתו ולהכי שרי לכתחילה כיון דכבר נתקלקל וא"כ כיון דהטעם משום דנתקלקל כמ"ש הת"י בכתובות א"כ אין חילוק בין דאורייתא לרבנן ואפילו שמן המשחה שהוא דאורייתא כיון דנתקלקל למה יהי' חייב דניהי דאסור למה יהי' חייב ואפשר נמי דהמקשן הוה סבר דסיכה דאורייתא היא אמנם לפי התירוץ מוכרחין אנו לומר דמדרבנן דאל"כ מ"ש מזר שבלע שזיפין ודעת הרמב"ם דסיכה דאורייתא כמו שכתב במחנה אפרים בחדושים דף כ"ב ופר"ח בהלכות יוה"כ וכן דעת רש"י ביבמות ותמהני מהרב משנה למלך פ"ב דהלכות תרומות הלכה י"ד שכתב דלכ"ע אותו דרשא דולא יחלל לרבות הסך אינו אלא מדרבנן כי למה כתב לכ"ע כי להרמב"ם ורש"י דסוברים דמדאורייתא סיכה אסורה דרשא גמורה היא. ועיין דברי אמת בקונטרסים פ"ב ע"ג גט מקושר ק"ו ק"ז על דברי התוספות ועיין הלכות קטנות ח"ב רפ"ה. ושוב בא לידי קול אליה ובסימן ל"ו כתב דרך אחר ליישב דברי התוספות אבל גם לפי דרכו הטעם הוא משום דכבר נתחללה:

תוס' ד"ה מנין לסיכה. עיין גופי הלכות דף י"ב שער המלך ח"א דף כ"ט הלכות קטנות ח"ב דף רפ"ה:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה