יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף סט.
פושטין ומקפלין ומניחין תחת ראשיהם מרכבת המשנה ח"ג פ"א דבית הבחיר' ה"ו ופ"ח דכלי המקדש הי"א:
בגדי כהונה נתנו להנות בהם. עיין על הסוגיא שאגת ארי' סימן כ"ט לחם שלמה דף ד' בארוכה:
לא תימא תחת ראשיהן. עיין מנחות מ' ד"ה התכלת אין בה:
בגדי כהונה קשים הם ופירשי' ואינם מחממים לפיכך אין בהן משום כלאים התוספות הבינו מפירשי' דאין בהן כלאים לגמרי אפילו בלבישה וכן כתב הר"ן בספ"ק דביצה שנראה כן מדברי רשי'. אמנם וודאי אין הכרע לזה כי י"ל כיון דקשים הם מותרין בהצעה אבל לא בלבישה כיון שהם שוע טוה ונוז אבל כל שאינו שוע טוה ונוז שאינו כלאים מן התורה מותר בקשים אפי' בלבישה וזה דעת הר"ן בפרק במה אשה ע"ש ועיין בשער המלך דף כ"ב ע"ד בתי כהונה בית וועד דף ס"ב. צרור הכסף קי"ז ע"ב טירת כסף רמ"ז. לחם שלמה דף ד'. עבודת ישראל דף ר"א ולהלן בארוכה. ועיין שבת נ"ה ד"ה אין בה. מלך שלם ח"ב כ"ח ע"ב:
באו והודיעו את שמעון הצדיק. מנחות מ"ז ד"ה תכלת אין בה:
ש"מ חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב עבודת ישראל דף כ"ג ע"ג:
תוס' ד"ה בקשין. מרכבת המשנה ח"ג פ"י דכלאים ה"ג:
תוס' ד"ה בגדי כהונה כו' ואע"ג דאיצטרך לדרשא אחריתא שלא יסיח דעתו והקשה בשער המלך ח"ג דף ל"ז ע"א דמאי קשיא להו להתוס' הא הך מ"ד דדריש על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו הוא רבי יהודה ולר"י בלא"ה ל"ק דהוא סובר עודהו על מצחו מרצה וא"כ יוכל להניחו כמ"ש התוספות בעצמם וע"ש שהניח בצ"ע ועיין בתוספות ישנים לעיל דף וי"ו שהביא דברי ר"ת ומשמע מזה דר"ת לס"ל הך סברא שכתבו התוספות מקמי הכי דבלאו תמיד מותר לר"י כיון דדוקא עודהו על מצחו מרצה שהרי הת"י לא הזכירו מזה כלל וכן משמע הכי דהתוספות לר"ת נאדו ממה דכתבו מקמי הכי ולר"ת דוקא מכח תמיד מותר בין לר"י בין לר"ש ולכך שפיר הקשו דהא בעי תמיד שלא יסיח דעתו וכן לעיל הקשו לר"ש דהא בעי דתמיד מרצה. ועיין על התוספות בספר זרע יצחק: