יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף סח:
על שפך הדשן שיהי' שם דשן כו'. עיין קרבן אהרן דף צ"ח בפ' ויקרא:
פרק שביעי
ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה אע"ג דדברים שבכתב אי אתה רשאי לומר בע"פ כאן מפני הצורך התירו. ובחקרי לב דף ק' ע"א הקשה דלמה לא אמרינן כמו בתענית כ"ח דיקראו כולם עמו ול"ק כלל דהתם אנשי מעמד וודאי הי' כולם בקיאים ויכולים לקרות כולם בע"פ ביחד אבל הכא מי יודע אם העומדים בעזרה יכולים לקרות בע"פ מלבד מה שכתב הוא עצמו דהכי שאני דהוה קריאה בתורה וקצת כעין חובת היום:
בגדי כהונה נתנו להנות בהם. חולין ק"י ד"ה טלית:
רשי' ד"ה איצטלית כו' בה"כ הי' סמוך לעזרה בהר הבית. לכאורא משמע מדברי רש"י שרצונו לומר שהכה"ג הי' קורא בבה"כ שבהר הבית אשר הי' סמוך לעזרה ובאמת פלוגתא היא בסוטה דף ד' לת"ק מכח הקושיא שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד מפרש הגמרא דבעזרת נשים הי' קורא ובעזרה דקאמר היינו בעזרת נשים וכן פסק הרמב"ם בפ"ג דעבודת יה"כ וראב"י סובר דבהר הבית הי' קורא ובוודאי אין כוונת ראב"י דבהר הבית ממש תחת אויר הרקיע דזה אין סברה אלא וודאי כוונתו בבה"כ שהי' שם. וראיתי בספר בתי כהונה חלק בית דין דף ע"ד ע"ד בח"א דהקשה לרש"י מהא דאמר בפ' לולב וערבה דמקשו הגמרא אהדדי דבמשנה אמר הר הבית ובמקום אחר בבה"כ ומאי קושיא נימא דבית הכנסת שהי' בהר הבית ולא ידעתי למה מקשה על רש"י כיון דלראב"י צ"ל שהי' בה"כ בהר הבית א"כ מנלן דרבנן חולקין וסוברין דלא הי' בה"כ בהר הבית ודוחק לומר דהגמרא סבר להראב"י הי' קורין בלשכה אחת שבהר הבית אבל עכ"פ קשה לרש"י למה מפרש כראב"י ולא כרבנן דבעזרת נשים הי' ואפשר לומר דכוונת רש"י על הספר תורה מאין הי' מביאין לזה אמר שהי' בה"כ שם בהר הבית ומשם הי' מביאין ואף דבדף י"ח דמ"ק איתא שם ספר העזרה ומשמע דבעזרה הי' הס"ת מ"מ רש"י פירש שם לחד גירסא ספר עזרא ואפשר דבעזרה לא הי' ס"ת וכן הר"ש בפט"ו דכלים הביא שני הגירסאות ספר עזרא וספר עזרה ובירושלמי מוכח דלא הי' הספר במקום שקורין רק שהי' מביאין ממקום אחר שהרי כאן ובסוטה והביאו הב"י בריש הלכות קריאת ס"ת קאמר בכל אתר אתה אומר הולכין אחר התורה וכאן אתה אומר מוליכין התורה אצלם הרי מוכח דמביאין ממקום אחר ואפשר דהירושלמי ס"ל כי הי' קורין בבה"כ ומביאין ספר מעזרה:
רש"י על התורה ברכה של אחריה נראה דגם רש"י מודה דהי' מברך גם לפניה דמה"ת שיקרא בלא ברכה לפניה אלא כוונת רש"י דדוקא ברכה של אחריה היא במנין השמנה ברכות כי כוונת התנא במה שמונה שמנה ברכות היינו אחר הקריאה אבל אותו שבירך קודם הקריאה לא הי' במנין ורש"י אינו חולק על הרמב"ם והרא"ש שכתבו להדיא שהי' מברך לפניה. ועיין בארוכה עבודת ישראל ר"ח ר"ט: