יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף סה:
גזירה משום חטאת שמתו בעליה והקשה בחקרי לב דף רנ"ב ע"ג למה לא מקשה הגמרא כדהקשה לעיל ומי חיישינן למיתה והתנן השולח חטאתו ממדינ' הים וע"ש מה שתירץ ולכאורא י"ל דהכא שאני דגבי יום הכיפורים לכ"ע כמו דר"י חייש גבי יוה"כ אע"ג דבעלמא לא חייש ובפרט לפי מ"ש התוספו' דהכא חיישינן טפי אפילו למ"דן מקופיא מכפרי וכמ"ש תוספות לעיל נ"ה דגבי גט נמי מחמרינין לענין אם הגיע לגבורות אמנם אחר העיון וודאי דלא קשיא כלל דלא מבעי' לדעת התוספות דהחשש הוא לכל הכהנים בוודאי דבר פשוט הוא דאי אפשר בשנה אחת שלא ימות אחד מן הכהנים והוי כמו תירוצו דלעיל משום חטאת שמתו בעלי' וודאי אלא אפילו לדעת רש"י דהחשש משום כה"ג נמי הוי כתרוצא דלעיל משום חטאת שמתו בעליה וודאי ואי אפשר להקריבה אע"ג דבשעת נתינת מעות חי היה ה"ה הכא אם ימות הכהן הגדול יקריבו הפר וזו לא שייך לשמא ימות אלא גזירה הוה אפילו אם ימות יקריבו:
תוס' ד"ה גזירה משום חטאת שמתו בעליה. תולדת יצחק:
תוס' ד"ה משום חטאת שעברה שנתה עיין במשנה למלך פ"ב דאיסורי המזבח ה"ו שהניח דברי התוספות בצ"ע מסוגיא דסוטה דף מ"ו דמוכח שם דקדשים דלאו בני שנה אין שנים פוסל בהם ובבית ישחק הנדפס מחדש רצה לומר דיש חילוק אליבא דרבנן בין לכתחילה לדיעבד והא וודאי לא נראה. ועיין בקרבן אהרן שנראה דעתו כן אליבא דר"מ אבל לרבנן בוודאי לא משמע כן. ועיין בחזון נחום פ"א דפרה:
תוס' ישני' ד"ה קטרת צבור. חקרי לב רנ"ט: