יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף נח.
הניח מזרק בתוך מזרק כו' שאני רגל דלא מצי מבטל ליה מכאן קשה על מה שכתבו התוספו' בזבחים דף ק"ו ד"ה מין במינו דרגל פסול דאין דרך שירות בכך דהא הכא משמע טעמא דלא מצי מבטל ליה ושוב מצאתי בברכי יוסף א"ח דף ל"ג האריך בזה. ועיין באר שבע בפ"ה דתמיד מה שהקשה מבזך שהי' בתוך הכף. ועיין בשבת דף צ"ג ע"ב ובתוספות שם והארכתי בזה בשו"ת:
הניח סיב. עיין שבת צ"ג ד"ה ויכול:
רש"י ד"ה זולף והולך כו' המים שבספוג פסולים דחיים אל כלי בעינן הר"ש בפ"ו דפרה כתב דרש"י מוקי להאי מתניתין בשהי' הספוג בתוכו בשעת מילוי ולכן פסול משום מים חיים אל כלי אבל המים שאינם בספוג כשרים משום דהספוג לא חייץ והוי שפיר מים חיים אל כלי והוא הקשה עליו דהא המקדש בשוקת קתני דמשמע דלא הי' בשעת המילוי רק בשעת הקידוש ולכן מוקי הוא דוקא בשעת קידוש והמים שבספוג פסולין משום שלא נכנס הקידוש לתוכו ע"ש ולפרושו הא דדייק הכא דסיב אינו חוצץ כשם שאינו חוצץ הספוג דהיינו בין המים שכשרים למים שבתוכו דאל"כ גם המים שלמטה מהספוג הי' ראוים להיות פסולים אם הי' הספוג חייץ וראיתי באדמת קודש ח"ב סימן ה' דהקשה על הר"ש דמנליה דרש"י מפרש דבשעת מילוי איירי אלא דגם רש"י מפרש דבקידוש איירי ובקידוש בעי ג"כ מן הכלי והמים שבספוג פסולים מפני שהספוג אינו כלי ולהכי כתב רש"י דבעינן מים חיים אל כלי ונ"ל דהר"ש הכריח דרש"י סבר דבשעת מילוי איירי דאי בשעת קידוש ומשום שהספוג אינו כלי הרי כשמזה אח"כ מן הצלוחית אף שנתערבו בתוכו ממי הספוג מאי הוי הא הזאה הוי מכלי ולמה זולף דוקא עד הספוג ותו אי בשעת קידוש מיירי למה ליה לרש"י לדחוקי זולף כשמערה מן השוקת לתוך הצלוחות יפרש כפשוטו כמו שמפרש הר"ש יזלף יזה אלא וודאי דלא מיירי בהזאה וכן נראה מדברי התי"ט שהכרח הר"ש הוא מזה מדמפרש יזלף יערה ולא מפרש יזה והרמב"ם אע"פ שהוא מפרש הטעם מפני שאין הקידוש בכלי פירש יזלף כמו שפרש"י י"ל דהרמב"ם מפרש דלא יזה מהשוקת דילמא יגע בספוג ולהכי בעי עירוי אבל רש"י נראה שסובר שמערה מרצונו אל הצלוחית וא"כ ע"כ מוכרח כפירוש הר"ש ברש"י ועיין עוד שם באדמת קודש:
תוס' ד"ה ר' יונתן אומר. עיין מה שציינתי לעיל בדף הקודם בגמרא: