אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף נז:

דף נז.

נתערב כוס בכוסת. עיין במהר"צבי סימן קנ"ו ובחוות יאיר סימן כ"ח שהקשו איך אפשר להתערב כוס בכוסת והא לעיל אמרינן דדם הפר סומק ודם השעיר חיוור וא"כ אפשר להכירם ובכנסת יחזקאל סוף סימן ק"ה כתב דמיירי שנפל דם לתוך דם וכיון דקיימ"ל קמא קמא בטיל נקרא על שם הראשון ע"ש מלבד דלשון הגמרא לא משמע כן אף גם מדברי רש"י לא משמע כן וגם מדברי הרמב"ם וגם לפי שיטתו א"צ לדוחקו שהדם נתערב נוקמי' שנפל מים בתחלה לתוך דם הפר באופן שאינו אדום כמו שהי' רק דומה לדם שעיר ומה שכתבו מהרצב"י וח"וי גם הוא דוחק דוודאי בין חיור לסומק אי יהיב דעתו כה"ג אף שהוא חלוש יכול להבחין. והמחוור מה שכתב בשיח יצחק בשם המאירי דמיירי בכהן גדול זקן ואין אור עיניו שולטת בו כ"כ שיכול להבחין ואדם אין בהיכל להכיר כי הכל פורשים בשעת הזאת הדם והוא לא יכול לילך חוצה כמ"ש מהרצב"י ואין לתמוה על זה דהרי מצינו בגמרא כמה פעמים ספיקות ואיבעיות דצריכים לאוקמי' בכמה גווני דלא שכיחי ואף שיש להקשות לפ"ז א"כ לעיל נמי הוה מצי למימר בלא חולשא דכה"ג חיישינן לאחלופי אף ביה"כ [לוח הטעות: ביהיב] דעתיה בכה"ג זקן י"ל דלהא וודאי לא חיישינן לכתחילה כי מלתא דלא שכיח כלל אבל לחולשא דשכיח חיישינן אמנם הגמרא נקט עכ"פ הדין היכא שאירע שנתערב:

עירה דם הפר לתוך דם השעיר. עיין זבחים ע"ז ד"ה רואין אותו:

אפילו תימא ר' יונתן שאני הכא דכתיב אחת הרמב"ם פסק כמ"ד דמערבין לקרנות. והקשו עליו דהא וודאי דהלכה כר' יונתן וכן רבא בר"פ השואל ס"ל כר' יונתן וכן נראה מדעת הפוסקים דפסקו כר"י מיהו לזה י"ל דהכא ר' יונתן מודה מדכתיב אחת וכמ"ש התוספות אמנם בתמורה דף ה' אמר הגמרא להדיא דרבא סבר דאין מערבין לקרנות וכר' יונתן. ועיין בשער אפרים דף ק' שהאריך בזה ונכנס בדוחקים יע"ש ולע"ד י"ל דהא על האי סוגיא דתמורה הקשו התוספות בזבחי' דף פ"א דלמה הדר ביה בתמורה לומר דרבא דריש הם קרבין ואין תמורתן קרבין כיון דאיכא תנא דנפקא ליה מהם והניחו בתימא ועוד הקשו בזבחים דף ל"ז על האי סוגיא דתמורה בין לאביי בין לרבא לרבא למה הוצרוך ללמוד עולין מהם כיון דמוקי ליה שם הם שאין תמורתו קרבין וכן אביי בתמורה כ"א גופא נפקא ליה שאין תמורתו קרבה מהם מכל אלו הקושיות י"ל שהך סוגיא דתמורה נדחה היא ואי אפשר לעמוד בזה על סברת אביי ורבא גופי' היכא ס"ל כי לכל אחד י"ל סברא אחרת ותירוץ אחר רק הגמרא רצה לומר לכל הדעות אפילו אי נאמר כמ"ד דתמורתו אינו קרבה לא נפקא מהם אפ"ה ל"ק לרבא דאיכא למימר דהוא למד מהם לדם שנתערב כי מולקח מדם הפר לא יכול ללמוד דהאי תנא ס"ל כר' יונתן ולא נפ"ל ג"כ מאחת וכן מוכח שם בזבחים פ"א דאיכא תלתא תנאי מעתה לרבא גופיה וודאי י"ל דס"ל כר' יונתן אבל נפקא ליה מאחת והם דריש לתמורתו וא"כ אין סתירה דרבא לא יסבור כן ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשה בחדושי מהר"ם ברבי על רש"י דסבר כי רבא סבר מין במינו לא בטל והא הך דוקא נפקא לן אי מערבין לקרנות אבל רבא דסבר אין מערבין לקרנות וא"כ לית לן לימוד דמין במינו לא בטיל ולפמ"ש ניחא דאין כוונת הגמרא בהכרח דרבא סבר כן רק להתנא דסבר כן. אבל רבא גופי' אפשר דסבר מערבין לקרנות מכח אחת והם מוקי ליה לתמורתו ובלא"ה קושיתו אינו קושיא דניהי דהתוספות ס"ל דלא יכולין למילף מין במינו רק מהאי קרא אפשר רש"י לאו הכי ס"ל אלא גם מקרא אחרינא דנפקא לן דעולין אין מבטלין נפקא לן ג"כ דמין במינו לא בטיל כי אין הכרח מתוספות לרש"י ובלשון ערומים בלשונת הרא"ם דף י"ד הקשה מסוגיא זו על מה שכתב הריטב"א בר"פ השואל דלא אמר ר' יונתן וי"ו לחלק אלא בדבר שיש מניע כגון לא תחרוש ולא תקלל אבל בדבר התלוי במעשה לכ"ע וי"ו מוסיף על ענין ראשון דהא הכא מעשה הוא. ועיין שם ובמטה אשר מ"ו ע"ד ובתועפת ראם ע"ט שער אפרים. זרע יעקב בדרשות דף כ"א לימודי ה' לימוד ס"ג וע"ד ספר אשדות הפסגה כלל וי"ו דף קי"ד האריך בזה. ובב"מ אי"ה אאריך בזה:

תוס' ד"ה תניא לימודי ה' לימוד ס"ג:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה