אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף מו.

דף מה:

אברי עולה שנתותרו עושה מהן מערכה בפני עצמן רש"י כתב דלא גרסינן עולת חול וכוונתו דאי הוה גרסינן עולת חול א"כ עיקר חדושא דבר קפרא לאו לאברים של כל יום הוא דהא לא דיבר אלא לאברי חול לשבת וא"כ מאי מקשה תנינא והוצרך לומר לפסולים הא איצטריך לאשמעינן דאברי חול מקטירים בשבת וא"ל דהא נמי פשיטא זה הוא הקושיא שניה שמקשה הגמרא ותירץ דה"א דוקא בחל יוה"כ להיות בשבת וא"כ לא הוה צריך לאוקמיה בפסולים אלא וודאי דלא גרסינן עולת חול וא"כ תרתי אשמעינן חדא לאברים דכל יום וחדא לאברים דחול בשבת וא"כ שפיר מקשה על תרווייהו פשיטא והוצרך לאוקמיה בפסולים וכן מבואר בדברי הרב משנה למלך פ"ד דמעשה הקרבנות ה"ג:

ואפילו בשבת תנינא והיום חמש והקשה במשנה למלך דמאי קושיא הא ממתניתין לא שמעינן פסולים ובר קפרה חידש אפילו פסולים והוא תירץ דכיון דשמעינן דהותר לעשות מערכה בפני עצמו אע"ג דיכול לשרפה בשאר המערכה אעפ"כ הותר א"כ אין חילוק בין כשרים בין פסולים דפסולים נמי כיון שמשלה בהן האור נעשו כלחמו של מזבח ונראה שלזה נתכוונו בתוספות ישנים אלא שנפל בהן טעות ואפשר לומר עוד דהקושיא היא אי אמרינן אפילו כשרים במשלה בהן האור דוקא אבל לא משלה בהן האור לא דבמשלה בהן האור אין חילוק אבל אי אמרי' דעיקר המערכה הי' בשביל כשרים ואפי' לא משלה בהן שפיר איצטריך לאשמעינן דפסולין נמי במשלה בהן האור והא וודאי לא מסתבר למימר דכשרים בלא משלה ופסולים במשלה שוים הם אבל זה וודאי מסתבר דבמשלה שוים הם ובפ"א מהלכות תמידין ומוספין ה"ז כתב המשנה למלך דהא דקאמר בר קפרה אפילו בשבת לא קאי אלא לכשרים ולא לפסולים ומעתה שפיר פריך תנינא והנה בימיו עדיין לא נדפס תוספות ישנים אבל כפי הנראה מתוספות ישנים ס"ל בפשיטות דבר קפרה אפילו על פסולים קאי. ונסתפק המשנה למלך בהלכות מעשה הקרבנות שם לבר קפרה אליבא דרבנן מה דינם של אברים שנתותרו ורצה להכריח דאף אליבה דרבנן כן הוא מדקאמר ופליגא דרב הונא וקשה מנלן דפליגי דילמא רב הונא אליבא דרבנן קאמר ויש לתמוה איך לא הרגיש שרש"י ביאר זה באמרו ופליגי דרב הונא אדבר קפרה ואדרבה דאמרי בכל יום דמתניתין דוקא הוא ואפילו בשבת דרב הונא סבר בכל יום לבר משבת אלא שלא הבנתי דברי רש"י דמאי הוכחה דרב הונא סבר בכל יום לאו בשבת קאי דהא למ"ד שנים או שלש מערכות בכל יום אלו הי' אפילו בשבת ורק לר"מ יש להסתפק על מערכה של אברים אי הי' בשבת ובע"כ צ"ל לדעת רש"י דרב הונא אדר"מ קאי דעל ר"מ אמר שאינו דוחה ובכל יום דר"מ לאו אשבת קאי ומסדר הגמרא ידע זה דרב הונא אדר"מ קאי ושוב ראיתי בשבת דף כ' בתוספות שכתבו דאף רב הונא לא פליג אלא לסדר מערכה בפני עצמן אבל גם הוא מודה דנותנן למערכה גדולה ובע"כ לפ"ז אין שייכות לדרב הונא רק על דברי ר"מ. ועיין מנחות מ' ד"ה תכלת אין בה:

תמיד תחילתו דוחה. עיין משנה למלך פ"א דתמידין ה"ז:

רב חסדא אמר דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה כו'. עיין בצרור החיים בפרק ב' דהלכות שבת וקהלת יעקב שם ויצחק ירנן דף ק"ה ע"ד:

מ"ש טומאה דכתיב במועדו שבת נמי במועדו. עיין בשבת דף כ' ששם כתבו דשבת לאו במועדו יליף אלא מכל מושבותיכם ואגב דנקט גבי טומאה מועדו נקט נמי גבי שבת מועדו ועפ"ז יש ליישב מה שהקשה בקהלת יעקב כיון דשניהם נפקא לן מבמועדו למה אמר שבת הותרה טומאה דחויה ולפמ"ש התוספות ל"ק דשבת נפקא מבכל מושבותיכם משמע להו אפילו לכתחילה אבל מבמועדו לא משמע להו אלא דדחוי' ועוד י"ל דשבת וודאי הותרה שהרי אי אפשר בכל שבת בלא חילול ולכן בוודאי הותרה אבל טומאה אפשר לעולם לא יהי' כך שיארע טומאה ולכן לא נקרא רק דחויה:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה