יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף מג.
איש ולא קטן. עיין זבחים י"ג ד"ה עלו ומלאו:
תוס' ד"ה הכל כשרים לקדש. פירש"י המים על האפר כו' דברי התוספות אלו צ"ע טובא כמו שהאריכו האחרונים דעיקר הדבר פלוגתא דר"ש ורבנן בסוטה ט"ז דרבנן מצרכי אפר על המים מדכתיב במים חיים אל כלי שיהי' המים נוגעים בכלי ונתן עליו דרשי לערב אח"כ האפר עם המים ולר"ש אין קפידא וא"כ לרש"י י"ל דכתב כר"ש דרשאי ליתן המים על האפר. והתוספות ניהי דכתבו כרבנן מ"מ למה כתבו ונתן עליו בשבילו דמה צורך לכך הלא רבנן דרשו ונתן לערב וכבר עמד ע"ז מהרש"א שם בסוטה והתי"ט בפ"א דתמורה. ועיין במהרצב"י סימן קנ"ד שגם הוא תמה ויש לתמוה איך לא ראה שכבר קדמו שכבר קדמו מהרש"א ותי"ט וגם על רשי' יש לתמוה ניהי דר"ש מכשיר בכל ענין כיון דרבנן מצרכי מים תחלה למה הניח דעת רבנן דיוצא בה אפילו לר"ש ותפס דעת ר"ש דאינו יוצא בזה לרבנן ותו דאפילו לר"ש למצוה מיהא צריך שיתן המים תחלה אע"פ שאמר רוצה שיתן המים תחלה היינו דלא הוה עיכובא אבל מצוה איכא דאל"כ גזירה שוה ל"ל כמו שכתבו התו' בתמור' דף י"ב ואפשר לומר דהתוס' סברו דהדר בי' הגמרא דסוטה ממה דאמר בתחילה ונתן לערב כי אחר שהקשה ואימא ונתן דוקא מים חיים שתהא חיותן בכלי ומתרץ מכשיר מלמעלה וודאי צ"ל דלא ניחא ליה להמקשן לפרש ונתן לערב דהוא נגד פשט של מקרא והתרצן הודה לו בכך רק מכח סברא אמר מכשיר מלמעלה וא"כ אנן צריכין לפרושי פרושו של מקרא לכן פירשו עליו בשבילו וכן פירשו הרלב"ג בפרושו על התורה אע"פ שהי' לפניו גמרא דסוטה וש"מ שסבר שלפי האמת צריכין לפרש כן והכי מוכח נמי בפסחים ל"ד דמקשה על הא דאמר שתה' חיותן בכלי והכתיב ונתן ואי אמרת ונתן הוא לערב א"כ לא מקשי מידי דמאי ענין לערב שתהא חיותן בכלי אלא וודאי צ"ל דלפי האמת ונתן כפשוטו דעל המים קאי שיתן ורק עליו אינו קאי על האפר וע"ש בסוטה מה שהקשה מהרש"א על הרמב"ן ומ"ש שם ועיין חזון נחום קדשים קנ"ג ע"ב חוט המשולש בשו"ת דף י"ט. זרע יצחק. ובכפות תמרים בסוכה שם דף ל"ז: