יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף מב:
לא היתה פרו רוצה לצאת כו' מאן ת"ק ר"ש הרמב"ם פסק כת"ק בפ"ד דפרה והתי"ט בפ"ג דפרה הקשה עליו דהא ת"ק ר"ש דדריש טעמא דקרא והרמב"ם פסק דלא כר"ש דדריש טעמא דקרא. ועיין בעץ חיים למהרח"א. ובאמת אין הדבר מוכרע כל כך דהרמב"ם פסק בכל מקום דלא כר"ש ובמקום אחר נאריך מזה ועיין בארעא דרבנן סימן ב' ובספר מלכי בקודש הקשה בשם מהרח"א דף קנ"ג דהרי למאן דדריש אותה אפילו חמור אין מוציאין בהדה וא"כ בשחיטה דדרשינן אותה כמ"ש הרמב"ם בריש הפרק א"כ אפי' בהמ' חולין נמי לפסל דהא אי לא הוה דרשינן טעמא דקרא אפי' חמור לא הי' מוציאין וא"כ בשחיט ליכ' טעמ' דקרא וא"כ אפי' בהמת חולין פסול זה נראה כוונת מהרח"א ולפ"ז אין התירץ שתירץ הרב מלכי בקדש מעלה ארוכה לקושיא זו אמנם י"ל כיון שבלא"ה צ"ל להרמב"ם שהי' לו גירסא אחרת כמו שכתב הכ"מ וא"כ אפשר לומר דהתם נמי בשחיטה טעמא דקרא דעיקר הטעם משום מלאכה ולכן בבהמת חולין לא שייך מלאכה ולהכי כשרה וא"ל א"כ למה צריך אותה שאין שוחטין שתי פרות כאחת תיפוק ליה משום מלאכה י"ל דקרא אתא למיסר אפילו לשחוט בזה אחר זה אלא יגמור תחלה כל מעשה ראשונה ואח"כ יתחילו בשניה וזה לא הוה אסרינן מסברא אי לאו אותה אמנם השתא דכתיב אותה בעי בגמרא דחולין למיסר גם אם נשחט בהמת חולין עמה אמנם באמת שרי משום דלא הוה מלאכה ואע"ג דהתוספות לא סבירא להו אלא דבזה אחר זה כשר הרמב"ם לא ס"ל הכי ושוב נדפס ספר בית דינו של שלמה וראיתי בלחם שלמה דף י"ט שכתב קרוב לזה. ועיין יתר הבז ע"ד ע"ה אמרות טהורת כ"ט ע"א:
רש"י למשמרת למי נדה משמע דצריכה שימור עד שיזה מהן. והקשה במלכי בקדש דף קנ"ג דהא כיון דרש"י סובר דהיסח הדעת פסול משום מלאכה והמלאכה אין פסול עד שיתן את האפר ע"ש וזו היא ממש קושיות הראב"ד בפרק וי"ו דפרה והכ"מ תירץ להרמב"ם דטעם המלאכה אינו משום היסח הדעת אמנם לרש"י קשה ואפשר לומר לרש"י כמ"ש הראב"ד בפ"ו שיש חילוק בין עשה בגופא מלאכה ובין עשה מלאכה שפסל משום היסח הדעת דמלאכה שבגופא מפרה גופה למדנו וא"כ אפשר דסבר רש"י דאינו פוסל אלא עד שיתן האפר אבל היסח הדעת פוסל לעולם עד שיזה אע"פ שלא ראיתי מי שכתב כן ובב"ק צ"ח ובגיטין נ"ג גבי העושה מלאכה במי חטאת כל המפרשים מפרשו דמיירי קודם שנתן האפר אמנם בשיטה מקובצת ב"ק שם בשם גאון נראה דמפרש אפילו אחר שנתן האפר וע"ש ובלחם שלמה דף י"ט:
תוס' ד"ה אף אני אביא כו' וי"ל דסברא הוא לרבוי כו' כיון דהנהו כשרים אפילו באשה והנך חשיבי כולי האי דקבעו להו כהן כצ"ל: