יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לו:
לאו דנבילה א"ב. עיין בחולין דף ל"ז שכתבו הוי נמי עשה דכתיב וזבחת ואכלת וכן משמע מדבריהם בפסחים ל"ו צ"ע אי המלקות של נבילה למ"ד דלוקין מכפר נמי על העשה ובע"כ צ"ל כן דאי ס"ד דלא מכפר על העשה א"כ אף למ"ד דלוקין הוא צריך לכפר על עשה דנבילה ואפשר דאין הכי נמי ורק הגמרא לא קאמר אלא לאו דנבילה א"ב אי צריך לכפר אבל על העשה לכ"ע מכפר. ועיין דברי אמת בקונטרסים דף נ"ז ע"ג. ועיין בחולין פ' ד"ה הנח. ועיין בית ישחק ה' והארכתי בזה במקום אחר:
ר"ע סבר לאו מעליא הרמב"ם פסק סוף פ"ג דמעשה הקרבנות דמתודה על עולה עון עשה ול"ת הניתק לעשה ולפי פשוטה דכ"ע היא בין ריה"ג בין ר"ע דהא לא נחלקו בשני התרוצים במה מכפרות העולה רק מה נקרא ניתק לעשה. אמנם הכ"מ כתב דפסק כר"ע והוא תמוה לכאורא וכבר האריך בזה במגילת ספר דף קנ"ה ונרא' דכתב כן משום דלתרוצא קמא דלריה"ג עולה מכפרת אפילו על הלאוין שאין ניתקין לעשה דהא וודאי נבילה לא מקרי ניתק לעשה רק דאין לוקין עליו וכן על לקט שכחה ופיאה אפילו אי מעיקרא משמע נמי אין לוקין ומכפר העולה ונמצא לפ"ז דה"ה בכל הלאוין דאין לוקין אפשר דסבר דמכפר כגון לאו שניתן לתשלומין ולאו שאין בו מעשה. אמנם לר"ע דוקא לאוין שניתק לעשה מכפר הא שאר לאוין דאין לוקין אינו מכפר לפיכך כתב הכ"מ דפסק כר"ע אמנם לענין זה לא פסק כר"ע דתעזוב מעיקרא משמע דבהא מצינו כמה סוגיות חולקת וכמ"ש בתוספות ישנים. ועיין מה שכתבתי בר"ה דף ד' וקפסק כר"ע לענין זה שאין העולה מכפרת על שאר לאוי דלא לקי וכבר הקשה התוספות למה קאמר לאו דנבילה א"ב ול"ק לקט שכחה ופיאה איכא בנייהו וצ"ל דאגב גררא משמיע לן פרושא דריה"ג דהוה קשה ליה להתרצן למה נקט ריה"ג לקט שכחה ופיאה ולא נקט סתם לאו הניתק לעשה אי סבר דתעזוב בתר הכי משמע אלא וודאי דריה"ג סבר תעזוב מעיקרא ואפ"ה לא לקי וכמ"ש רש"י (ומזה הוצרך רש"י לומר כן בהאי תרוצא מדקאמר לאו דנבילה) וא"כ ה"ה ללאו דנבילה דדומה ללקט שכחה ופיאה דאין לוקין ואפ"ה עולה מכפרת להכי קאמר ר"ע דוקא ניתק לעשה ממש אבל אלו תרווייהו לקי וכיון דבהאי תירוצא ר"ע וריה"ג תרווייהו ס"ל דלקט שכחה ופיאה לוקין לפיכך בזה לא פסק כוותייהו ולענין עיקר מחלוקתם על מה העולה מכפרת פסק כר"ע:
תעזוב מעיקרא משמע. עיין לימודי ה' מ"ט ע"א:
אלא מהו שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה כו' והקשה מהרש"א בחדושי אגדות אכתי קשה מקרא דוהתודה וכן הקשה הרי"ף בעין יעקב ובעץ חיים פ' אחרי ל"ד ובאש דת דף מ' כתב דאישתמיטתיה להו הירושלמי דאמר מה שמשה אמר נושא עון ופשע ואומר והתודה עליו אלא מכיון שהתודה על הזדונות ועל המרדים כאלו הן שגגות לפניו ובאמת שכדברי הירושלמי הוא בת"כ והביאו התי"ט. אמנם אין זו תמיה על המפרשים שהקשו כן דבוודאי הגמרא מדאמר אלא מהו שאמר משה נושא עון ולא קאמר נמי ואמר והתודה אלא ש"מ דדוקא גבי נושא עון שייך לומר כן אבל לא גבי והתודה וכן נראה מדברי רש"י בד"ה דקא מסייע ליה קרא גופיה דוידוי וקשה למה פירוש קרא דוידוי ולא קרא דנושא עון אלא וודאי צ"ל משום דקרא דנושא עון כבר תירצו בגמרא אבל קרא דוהתודה לא תירצו. ומה שאמר בגמרא אלא מה שאמר משה הוא מלישנא דברייתא וההיא דנחית קמיה דרביה הי' ת"ח כנראה מהגמר' ובלי ספק ידע מהברייתא ולפיכך הוצרך רשי' לומר כן. וכן נראה דעת הרמב"ם בפירוש המשנה והביאו התי"ט שכתב דבסידרא לא קמיירי קרא אלא לכלול העונות הרי ג"כ דלא כת"כ ובע"כ הרמב"ם נמי סבר דהך ברייתא דגמ' דידן חולקת על ברייתא דת"כ. ועיין בארוכה עבודת ישראל דף ק"ה בארוכה ועיין אשד הנחלים נ"ח ע"ב:
רש"י דקא מסייע ליה קרא. ע' עבודת ישראל ק"ה אש דת מ' ובמה שכתבתי בסמוך: