אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף לד:

דף לד.

מאי אחד מיוחד שבעדרו ורבי כו' והקשה במלך שלם ח"ב דף כ"ח דמאי קשיא לרבי נילף מאת הכבש אחד תעשה בבקר כדאיתא במגילה דף כ"ח אם נאמר כבש למה אחד ופירש"י את הכבש האחד [לוח הטעות: וראיתי בת"י שכתבו דבמגילה יליף מהאי קרא דיליף הכא ונסכו יין רביעי' ההין לכבש הא'] אבל לרש"י קשה וגם על התוספות קשה למה באמת לא נילף מן הכבש האחד ואפשר דהתוספות סוברים דאת הכבש האחד אינו מיותר האחד דלא יצדק בלשון את הכבש תעשה בבקר ואת הכבש תעשה בין הערבים כיון דהוצרך למכתב שני כתיב נמי ראשון אבל הך האחד בתרא מיותר אבל לרש"י י"ל דצריך חד לתמיד של שחר ואידך לנדרים ולפי מאי דסבירא ליה כן לרבנן רבי אפשר נמי הכי ס"ל ורש"י שם במגילה פירש כן לפי המסקנא דהכא. ועיין שבועות ט"ו ד"ה ללמדך:

אם הי' זקן או חולה מטילין לו עששית. עיין תמורה י"ב ד"ה ואין המים שאובים. לימודי ה' לימוד קע"ח:

והלא מצרף עיין יצחק ירנן נ"ד ע"ד סנהדרין פ"ה ד"ה ר' שמעון. ועתה מחדש ממש בא לידי חידושי מהר"ם ברבי ז"ל וראיתי שכתב על הלח"מ שהקשה על הרמב"ם דכתב הטעם דמותר דאין שבות במקדש הא בלא"ה מותר מטעם דבר שאין מתכוון וכתב הוא דהרמב"ם הוצרך לכך משום דהוה מכבה ולא הבנתי דבריו דלמה מכוון יותר לכיבוי מלצירוף ומ"ש שהוא מכוון להפיג צינתו זו ליתא דאי מכוון להפיג צונת המים זו לא מקרי מכוון לכבות את הברזל אם לא שנאמר דפסיק רישיה הוא וכמה מהפוסקים מתירין פסיק רישיה מדרבנן ותו מכבה לא שייך אלא כל עוד שהברזל הוא גחלת ממש וכבר ידוע כי אחר שעה קלה הברזל המלובן היא עוממת ולא נראה בו מראה האש כלל וא"כ פשיטא דלא שייך ביה מכבה כי אע"פ שהוא חם ונצטנן זה לא מקרי מכבה ואם כנים הדברים כמו שכתב למה הוצרך רש"י למחוק אין שבות במקדש באופן דאין מקום קושיא כלל על הרב לחם משנה לומר דלא דק כמ"ש הוא ז"ל אחר המחילה רבה ממנו:

בשחר הי' לובש כו' משנה ותוספות. תולדת יצחק:

תוס' ד"ה ה"מ באיסורא דאורייתא. קרית מלך רב ח"א א' ע"ג: ועיין בארוכה עבודת ישראל ע"ח ע"ב ולהלן. מקראי קודש מ"ז ע"ב. מרכבת המשנה ח"א ריש פ"א דשבת ופי"ב דשבת ה"א ופ"א דשבת ה"ה:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה