יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לא:
רש"י וקידש ידיו ורגליו מן הכיור עיין מה שכתבתי בסמוך וכעת ראיתי דפלוגתא היא בירושלמי לקמן סוף פרק טרף בקלפי אי קידוש ראשון גם מן הכיור או לא. ועיין בקרבן עדה שם מה שרוצה להכריח מסוגיא דמנחות ולקמן במקומה אי"ה נדבר מזה. ועיין בתי"ט ועכ"פ דברי הרי"ץ גיאת תמוהין דהרי מירושלמי מוכח דכל הנו אליבא דכל הדיעות הי' מן הקיתון של זהב ושוב ראיתי לרש"י בחומש פ' אחרי על פסוק ורחץ במים שכתב על כל לבישה טעון שני קידוש ידים ורגלים מן הכיור והם דברים תמוהים איך כתב בכולם מן הכיור שהרי בוודאי הי' מן הקיתון ולא ראיתי לשום אחד מן המפרשים שנרגש מזה ובע"כ צ"ל דרש"י בחומש לא דייק בלישנא וגם לקיתון של זהב קרי כיור וא"כ במתניתין נמי נימא הכי וצדקו דברי בעל עץ חיים במשניות שכתב דרש"י לא דייק בלישניה. ושוב ראיתי בתועפת ראם פ' אחרי שנרגש מדברי רש"י ע"ש:
תוס' ד"ה כדאמר רב כהנא כו' דצריך הכירא כדי שלא יטעה וילבש כל הבגדים כדרך שהוא כל ימות השנה הקושיא מבוארת דהא באמת לובש שמנה בגדים כשהוא פושט בגדי חול ובספר מלך שלם דף כ"ז כתב דכוונתם על דרך מה שכתבו לקמן דף ל"ה שלא ילבש ד' בגדי זהב עם ד' של בוץ דיה"כ רק ילבש שמנה בגדים של כל השנה ולע"ד אינו נראה דאדרבה ע"י פריסת סדין של בוץ נותן מקום לטעות דבכל פעם ילבש בגדי בוץ של יה"כ ורק לעבודה של כל השנה מוסיף בגדי לבן ולכן בע"כ צ"ל שכוונתם דוודאי חד פעם הכירא בעי שמצות היום בבגדי בוץ ולכן בפעם הראשון שפרסו סדין לקחו של בוץ אבל יותר ה"א דלא צריכי להכי הוצרך לפרש לקמן ומ"ש כשהוא פושט בגדי חול לאו אדהשתא קאי אלא שצריך הכירא כשהוא לובש בגדי חול לובש שמנה בגדים יטעה ג"כ כשהוא פושט בגדיו כל פעם ילבש שמנה בגדים. ועיין במשנה למלך פ"ד דעבודת יוה"כ ה"א דכתב דהרמב"ם חולק על התוספות וסבר דבכל הטבילות בעי היכר:
תוס' ד"ה ופשט ורחץ. עיין בנאות יעקב בקונטרס מענה לשון דף י"ג ע"ג: