אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ל:

דף ל.

מצורע טובל ועומד בשער נקנור משנה הוא בפי"ד דנגעים אלא שבמשנה סיים רק ר' יהודה אומר א"צ טבילה ולא סיים בה שכבר טבל בערב אלא תוספתא היא והביאה שם הר"ש ובהגה הקשה למה לא הביא הגמרא כאן המשנה ושם בתוספתא מסיים בה אמרו לא מן השם הוא זה אלא כל הנכנס לעזרה דרך שער נקנור טובל שם באותו הלשכה ותוספתא זו אינה עולה כלל כפי הסוגיא דגמרא כאן דהרי לפי זה מבואר דרבנן ס"ל דכל הנכנסים בעי טבילה וא"כ מאי מספקא ליה כאן בדברי רבנן וגם איך פשיטא ליה דמצורע דוקא משום דדייש בטומאה הא מבואר דרבנן ס"ל דכל הנכנסים טעון טבילה וגם מה שכתבו התוספות וי"ל דלרבנן לא בעי באותו לשכה הא מבואר לרבנן דבעי דוקא באותו לשכה ולכן בע"כ צ"ל דהך תוספתא לאו דסמכא הוא:

משום דקא בעי למרמי אחריתא. עיין בידי אליה דף קי"ד. ובתולדת יצחק שהאריך בזה:

או דילמא שאני מצורע דדייש בטומאה עיין בבעל המאור ובידי אלי' דף קי"ד שהאריך בביאורו והרמב"ם בפ"ד דנגעים בפירש המשנה כתב הך טעמא דדייש בטומאה (ויש ט"ס בדבריו וקל להבין ולהגיה) ופסק דלא כרבי יהודה וכן פסק בפ"ז מהלכות מחוסרי כפרה ובלחם משנה שם האריך ומה שכתב דהרמב"ם פסק כרבנן דר' יהודה בוודאי כן הוא האמת כמו שמוכח בפירוש המשנה ויש לתמוה על הפר"ח בביאורו להלכות עבודת יוה"כ שכתב דפסקינן כר' יהודה ואיך אפשר לומר כן הלא הרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה ובפרושו למשנה פסק דלא כר"י ומה שהביא הפר"ח ראי' מהא דבעי אי חוצץ או אינו חוצץ לאו ראי' היא דאף רבנן דרבי יהודה בהא כר"י ס"ל לענין טבילת כה"ג ומי שהוא עובד עבודה דבעי טבילה דטעמא משום טומאה ישנה ומדרבנן ולא כדעת בן זומא דסבר שהיא מדאורייתא ומק"ו וכנראה מדעת הרמב"ם בעבודת יוה"כ שנתן הטעם כר"י ובע"כ צ"ל דרבנן דר"י אף הם ס"ל טעמא דר"י אלא שתפס עיקר הך תרוצא ר' יהודה לדבריהם דרבנן קאמר וא"כ לר"י בין מצורע בין כל אדם א"צ טבילה רק העובד עבוד' ומשום טומאה ישנה ורבנן ס"ל דאף מצורע צריך משום דדייש בטומאה וזו היא שקשה על בעל לחם משנה שכתב דטעמ' דרבנן דר"י כבן זומא כיון דהוא עצמו כתב דהרמב"ם פסק כרבנן והרי הרמב"ם בעבודת יוה"כ נתן הטעם כרבנן וש"מ דאף רבנן ס"ל טעמא דר"י וכ"כ הכ"מ שהרמב"ם פסק כרבי יהודה וראיתי במלך שלם דף כ"ב שהקשה איך אמר רבי יהודה דמדרבנן הוא והרי ר"י יליף לקמן דף ל"ב חמש טבילות מקראי וגם רב חסדא אמר דגמירי וכתבו התוספות דהלכתא היא ואפשר לומר דבן זומא ור"י לא קאי על טבילה דכה"ג ביוה"כ אלא על טבילה דכל אדם הנכנס לעזרה בשעת עבודה וכן מבואר מדברי רש"י אבל טבילה דכה"ג אף הראשונה י"ל דמדאורייתא היא מהלכתא ומקראי אמנם הרמב"ם כתב להדיא דטבילה זו מדרבנן היא ומשמע דר"י על הך טבילה אמרה ודוחק לומר דלר"י דאורייתא היא. והרמב"ם נקט טעמא שנתן ר"י לשאר הנכנסים לעבוד וצ"ל דהרמב"ם סבר דדרשה דלקמן אסמכתא בעלמא היא. ולענין הלכה הרמב"ם אינו סובר דגמירי הוה הלכה למשה מסיני וזה לשון הרב חוות יאיר בסימן קע"ח בציון ל"ב גמירי חמש טבילות רש"י פירש הל"מ ורמב"ם לא זכר בו דבר דלס"ל להרמב"ם גמירי הל"מ ע"כ. וכן כתב עוד שם כמה פעמים הרב חו"י. ומקרוב ממש בא לידי חדושי מהר"ם ברבי ז"ל מ"ש והנה פשיטא ליה דלהרמב"ם הוה הל"מ וליתא כמ"ש. ועוד ראיתי שם שהקשה דלמה אמר הגמרא למיקם בעשה קמפלגי ולימא איכא בינייהו אם קרב קרבן צבור בטומאה דלבן זומא בעי טבילה אמנם לר"י דאמר הטעם כדי שיזכור טומאה ישנה זה לא שייך דהא בלא"ה נכנסין בטומאה ודברים אלו תמוהים דהא דוקא טומאת מת נדחית בצבור ולא שאר טומאת כמבואר בפסחים וברמב"ם פ"ד מהלכות ביאת מקדש וא"כ גם לר"י צריך טבילה אף שקרבן קרב בטומאת מת בעי טבילה משום טומאת זיבה ושאר טומאת והך טומאה ישינה היא מפני שאר הטומאת וכמו שכתב רש"י דבעי הערב שמש ואם מפני טומאת מת היא א"כ בעי הזאה שלישי ושביעי וזה פשוט. ועוד יש להשיב על רוב דבריו שמה ואין כאן מקום להאריך ועיין בתוספות ישנים שנתנו טעם על שטבילה ראשונה אינה בקודש:

רש"י ד"ה נימא רבנן דפליגי כבן זומא ס"ל תולדת יצחק:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה