אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ל.

דף כט:

צואה על בשרו. מרכבת המשנה ח"ב פ"ג דק"ש הי"ב:

דבר עם חברו והפליג נוטל שתי ידיו עיין פסחים ק"א ד"ה כשהן שכתבו ומשמע דה"ה ברכת המוציא ולבסוף כתבו דאין הלכה כאותו ברייתא דקיימ"ל כרב חסדא דאמר לקבעא קמא הדר והקשה בזקן שמואל דמאי דוחקא דהתוספות לומר דה"ה ברכת המוציא והוי בריית' דלא כהלכתא והרי רב חסדא מפרש לא אמרו אלא לשתות ודוחק לומר דלא ס"ל ונימא דוקא נוטל ידיו והוה כהלכתא: ועיין מ"ש שם וכעת ראיתי להפרישה בסימן ק"ע הקשה על הטור דהא קיימ"ל דאין הפלגה בסעודה מצריך נטילת ידים וברכת המוציא כמ"ש הטור בסימן קע"ט ובהלכות סוכה ותורץ דבא לאשמעינן לעניין הסיח הדעת גמור בוודאי ע"ש ולפ"ז דברי התוספות מיושבין דהרי בריותא ע"כ ס"ל דהפליג הוי היסח הדעת גמור דאל"כ גם ליטול ידיו לא לבעי אלא וודאי דהוה היסח הדעת גמור וכיון שכן אפילו המוציא בעי לברוכי וא"כ רב חסדא אפשר דבהך דינא לס"ל כהך ברייתא כיון דסבר לקבעא קמא הדר מ"מ נפקא מניה לענין היסח הדעת ובאלי' רבה כתב שדברי הפרישה דחוקים שהטור ס"ל דבעי נטילת ידים בלא ברכה והביא ראי' מדברי האגודה אמנם דברי התוספות מוכרחים כמ"ש הפרישה וע"ש שהביא דברי התוספות דפסחים וגם האגודה עצמו כתב כי בפסחים לא כתבו כן איברא אף דתירוץ הפרישה עולה לדברי הטור בדברי רב חסדא דוחק לומר כן שהי' מפרש הברייתא בשביל כך ולכן נראה דהתוספות בפסחים ס"ל כמ"ש הרשב"א במשמרת הבית דף קנ"ז דקרוב הדבר דרב חסדא לא קאי אלא ארישא דברייתא בהשתין דשם שייך אנינות דעת אבל בסיפא דהפליג בלא השתין לא שייך אנינות דעת וא"כ דברי רב חסדא עולים כהלכתא דארישא דברייתא אין חולק אע"פ שהרשב"א לא כתב אלא קרוב הדבר התוספות בפסרי' מפרשים כן לשיטתם לוודאי:

שאלו את בן זומא טביל' זו למה מלך שלם ח"ב דף כ"ז ע"ב:

ומה המשנה מקודש לקודש. עיין בארוכה על כל הסוגיא ידי אלי' דף קי"ג קי"ד על כל הסוגיא ותוספות:

סרך טבילה היא זו כדי שיזכור טומאה ישנה הרמב"ם בפ"ב דהלכות עבודה י"כ כתב טבילה ראשונה מותר לטבול בחול שאינה אלא להוסיף כוונתו שאם יזכור טומאה ישנה שבידו יפרוש ממנה בטבילה זו לשמה ודבריו צריכין ביאור ונ"ל משום דקשה ליה להרמב"ם לפי מה שפרש"י כאן לתת לבו אם יש טומאה עליו ונזכר טומאה ישנה שיש עליו ושכחה ויפריש מלבא לעזרה היום עד שיעריב שמשו אחר הטבילה ולא יעמד היום א"כ משמע עכ"פ דטבילה זו טובה ומעולה לטהר אף אם יזכור שהי' טמא אחר הערב שמש טהור הוא א"כ מאי קמבעי' ליה אם טבילה זו חוצץ הא פשיטא דחוצץ כיון דטבילה מעליא היא שהרי מהני לטהר ולדברי רש"י צ"ל דהאיבעי' היא כיון דלא נזכר אפשר דלא פסלה ביה חציצה ולהרמב"ם זה דוחק ולהכי מפרש הרמב"ם דוודאי לא חיישינן שהי' טמא דזה לא חיישינן אלא דחיישינן שטבל לטומאה ישנה שלא לשמה וכדמחלק הגמרא בסמוך דלא טבל על דעת ביאת מקדש וכיון דלא טבל על דעת ביאת מקדש לפיכך צריך טבילה עכשיו לשמה ואם הי' טומאה ישנה שלא טבל לשם ביאת מקדש הרי עכשיו טובל לשם ביאת מקדש ושוב ראיתי להרב ידי אלי' שפירש כן דברי הרמב"ם והביא עוד סמוכות דבעי טבילה לשמה מהא דאמרינן בחגיגה פ"ב דף י"ח טבל לחולין אסור למעשר אלא שלא הביא הך הכרח שכתבתי מהא דאמרינן בסמוך אי חייצי או לאו:

תוס' ד"ה ומה המשנה מקודש לקודש. ידי אלי' קי"ד:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה