אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כו:

דף כו.

ושנים בידם שני גיזרי עצים. עיין מנחות פ"ט ד"ה תמיד:

אין מנסכין מים בחג אלא בתמיד של שחר. עיין בתענית דף ה' בד"ה איבעיא להו ששם כתבו דאין חיוב לנסך בלילה אבל רצה לנסך מנסך. ולפ"ז צ"ל הא דמייתי סייעתא דאף בחול נמי משכחת דהא עכ"פ נמי משכחת בחול אם רצו לנסך די"ל דמתניתין לא חשיב אלא הכהנים שהיו מדרך חיוב אבל לא מתורת רשות אמנם ראיתי בחדושי מהר"י מטראני לתענית לבסוף ספר המכריע שפירש שם דמלילה היה מתחילין להתעסק לצורך ניסוך המים כדתנן בסוכה וזה עלה יותר כפי הסוגיא שלנו:

מנין לתמיד של בין הערבים שטעון שני גזירים. מנחות פ"ט ד"ה תמיד:

ואימא אידי ואידי בתמיד של שחר. עיין על הסוגיא קרבן אהרן דף נ"ט:

העוקץ והרגל העוקץ בשנים וכו'. והקשה בקרב אהרן דף נ"ט ע"ב משם הראב"ד דאיך הי' רשאים לחלק האברים והלא בחולין דף י"א אמרינן ונתח אותו לנתחיה ולא נתחיה לנתחים. וכבר מבואר בתמיד פ"ד שבכבש לא היה חולקין אלו האברים כמבואר שם וא"כ בפר איך היה יכולין לחלוק ותירץ דהכל לפי הענין שדרך לעשות נתחים חשובים ע"ש בארוכה ומה שהשיג עליו בקרבן אהרן ומדברי הרמב"ם נראה שבאמת לא היה חותכין לשנים רק שנים נושאים כאחד ברם נראים בעיני דברי הרב חוות יאיר סימן ק"ח אשר ת"ל כיוונתי לדעתו הרמה דוודאי לא אסרה התורה נתחיה לנתחים אלא אם חותך חתיכות גדולות מן הבהמה ואח"כ חותך כל נתח לשנים כמו הראש שהותז כבר בבת אחת היה אסור לחלקו משום ולא נתחיה לנתחים אבל בוודאי היה רשאים מתחלה לחתך מן הבהמה כפי הראוי' למשא איש אחד וליתנו למי שזכה בו ולא היה צריכים לחלק דווקא ע"פ האברים הלא הי' יכולין לחתוך מן הבהמה חצי או שליש אבר אח"כ הנותר וכשאמרה התורה ונתח אותה לנתחיה היינו כל בהמה כפי הראוי' היה מחלקין תיכף אבל וודאי אם כבר חתכו נתח אחד אותו היה אסור לחלק אמנם לדעת הרמב"ם בכל ענין היה אסור לחלק והניתוח בכל הקרבנות שוה היה כמ"ש להדיא בפ"ו דמעשה הקרבנות:

אבל קרבן יחיד אם רצה להקריב מקריב עיין משנה למלך פ"ד דתמידין ובמה שהארכתי לעיל בדף ב'. ועיין במשנה למלך פ"ו דמעשה הקרבנות הי"ט שהקשה מן המדרש איכה דחשיב כמה אוכלסין היה בירושלים מן חנוכת המזבח שעשה שלמה וקחשיב פר בעשרים וארבע ולדעת הרמב"ם דקרבן חנוך קרבן יחיד הוא הרי לא צריך עשרים וארבע ונראה דאע"ג דלא הי' מצוה הנוהגת לדורת ושלמה התנדב מעצמו מ"מ דין קרבן צבור הי' לו בזה כיון שהי' בשביל חנוכת הבית שהי' לכל ישראל ובמרכבת המשנה תירץ דניהי דרשאי להקריב מיהו פר מפני משאו צריכין עשרים וארבע ואינו נראה כן שהרי הירושלמי שהביא משנה למלך שם אומר דפר קרב בששה וש"מ דדי בששה לשאת המשא ובאמת דברי הירושלמי תמוהין דהרי חזינן באיל דבעי שנים שנים ואיך סגי בפר באחד ואפשר דסבר דלאו משום דצריך הצריכוהו שנים אלא משום כדי שיהי' רבים הזוכים במצוה:

תנא הפשיטן ונתוחין שוה בזר כו' מנין להפשט ונתוח והקשה בספר מטה אפרים דף פ"ה ע"ב דמאי מקשה מנין הא מקרא מלא הוא בד"ה ב' כ"ט רק הכהנים הי' למעט ולא יוכלו להפשיט את כל העולת ויחזקם אחיהם הלוים ופשוט הוא דעל חזקי' גופיה קשה מנלן לעשות כן כיון דקיימ"ל מקבלה ואילך מצות כהונה וכן הוא דמקשה לקמן אדרבה סידור דכוותיה ממעט הא נמי על חזקי' המלך קשה כי אם אין לו לימוד מנליה לעשות כן וראיתי להרד"ק שם בד"ה שכתב אע"ג דמקבלה ואילך מצות כהונה שעת הדחק שאני משמע דס"ל דדוקא מפני הדחק מכשירין אבל לכתחילה לא יעשה ישראל או לוי הפשט ונתוח ומדברי הרמב"ם פ"ט מהלכות ביאת המקדש לא משמע כן שהביא הפשט ונתוח אחר שחיטה משמע דדינן כשחיטה שאף לכתחילה כשר בזר:

רשי אם רצה כהן יחידי להקריב את הכל ובלא פייס עיין מה שכתבתי לעיל בדף ב' ובאדמת קדש ח" קי"ט ובחקרי לב דף יו"ד:

תוס' ד"ה ההיא דלא כראב"י. שופרא דיעקב:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה