יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כו.
והרביעי מי מעלה אברים מן הכבש ולמזבח. עיין משנה למלך פ"א דתמידין ה"ז. ועיין מה שהארכתי בתחלת פרקין ליישב דברי הרמב"ן שכתב דהפייס הזה היה מי מעלה אברים ופדרים שנתותרו מאתמול:
לא משכחת צורבי מרבנן דמורי. עין יהוסף צ' ע"ד:
תוס' ד"ה יהודה מחוקקי כו' דכתיב ומחוקק מבין רגליו וראיתי ביפ"ת בראשית רבה פרשה צ"ח סימן ט"ו שהקשה על גמרא דידן ומה שאמר שם במדרש שרובן של סנהדרן משבט יהודה והרי סנהדרין בע"כ הי' צריכין לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא וא"כ איך היה משאר שבטים נמי ותירץ דהא דאמרינן הכי לא משכח צורבא מרבנן דמורי שמעתא אליבא דהלכתא אלא מלוי או מיששכר היינו הוראה בפני עצמו ביחידי אבל במשא ובמתן של רבים בסנהדרין בוודאי דשאר שבטים נמי הוי ע"ש והנה התם כתיב מחוקק מבין רגליו ודרשו חז"ל אלו בני בניו של הלל שלמדו תורה ברבים והיינו מדכתיב לא יסור ואלו בוודאי היה ראשי סנהדראות שהיה למדים תורה ברבים וא"כ לא היה יכול להביא ראיה מזה על יחידי שיורה הוראה אליבא דהלכתא מיהודה לכן הביא מיהודה מחוקקי דמשמע סתם אפילו יחידי. ועיין מטה אפרים בחידושי אחיו ל"ז ע"ד ובשדה הארץ דף פ"ו הקשה על תירוץ התוספות דמחוקק מבין רגליו הוא רק ברכה והרי יורו משפטיך ליעקב נמי ברכה הוא דהוה. ועיין ברמב"ן בביאורו על התורה דהביא בשם אבן עזרא דמפרשי על העתיד וכפי מה שפירש הוא ראשון נראה דלא קאי על העתיד. וזה אפשר דעת התוספות ואולם קשה לי על הגמרא דלמה לא הביא הפסוק הכתוב בסוף פרשת שופטים ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וא"כ מוכח דמסקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ועיין לשון ערומים דף כ':