יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כה.
הי' עומדים בכוליאר עיין ב"ב קנ"ו ד"ה כבינתא לאמי:
נטל מצנפת מראשו של אחד מהם עיין גיטן ז' ד"ה בזמן:
כהן שעשתה לו אמו כתונת עובד בה עבודת יחידי אפשר לפרש דהכי קאמר כיון דכל עיקר טעמא דרב נחמן דאמר בבגדי חול היינו טעמיה דאי ילבשו בגדי קודש בעלי זרוע יעשו עבודה וכיון דאלו בגדי כהונה פסולים לעבודת צבור אין חשש שיעשו בהם עבודה ומותרין ללבשו בפייס דוקא בגדים שראוי לעשות בהם עבודת צבור הא דאסור משום בעלי זרוע ולפ"ז לפי מה שפסק הרמב"ם בפ"ח מהלכות כלי המקדש דאין חילוק בין עבודת יחיד לעבודת צבור ומסירה לצבור בכל ענין מהני א"כ אידחייא לה דעת רב נחמן דהרי יש לחוש שבעלי זרוע שיחמסו כיון שכשרים לעבודת צבור ומזה הטעם פסק הרמב"ם בפ"ד מהלכו' תמידין כרב ששת דבגדי קודש הי' מפייסן כיון דמברייתא דנטל מצנפת מוכח כרב ששת וגם נראה דרב ששת ס"ל דאין לחלק בין יחיד לצבור דבכל ענין כשרים אם מסרם לצבור דאל"כ מאי מייתי סייעתא מהאי ברייתא וכיון דבירושלמי ג"כ משמע וגם משאר סוגיאות נראה כן כמ"ש המשנה למלך להכי פסק דאין חילוק בין יחיד לצבור ומסירה מהני בכל ענין. ועיין בשער המלך ח"א דף ק"א ק"ב:
מי שוחט מי זורק מי מדשן. ע"ל ט"ו ד"ה אימא סיפא:
תוס' ד"ה אין ישיבה בעזרה כו' דהא בשמעתין משמע דלישב נמי הוי בעזרה וכה"ג כתבו לעיל דף ח' ד"ה דאי ר' חנינא וכתב מהרש"א דראייתם דאי מותר לישב בפתוח לקודש א"כ היכא מוכיח הגמרא דפתוח לחול דאי רק פתוח לקדש היכא זקן ישב הא שפיר מצי לישב מיהא ראי' גמורה ליכא די"ל דהכ' שאני דכיון דחציה בקודש מש"ה אסור בפתוח לקודש ואין להקשות דא"כ מנא ליה דהי' חציה בקודש דילמא כולה בחול וכיון דפתוחות לקודש שפיר הוה מצי לפייס דנקרא בית אלקים אבל לישב מותר די"ל דבלא"ה מוכח דמקצתה בקודש ומקצתה בחול דאל"כ למה הי' דוקא מפיסין במזרח וזקן יושב במערב אלא וודאי דבמזרח הי' קודש ובמערב חול והא דלא הוכיח הגמרא מזה י"ל דלרווחא דמילתא הוכיח הגמרא מכח הכרח אחר אבל באמת מגופא דברייתא מוכח כן מדחילוק בין מקום הפיוס למקום הישיבה. ועיין בשער המלך ח"ג דף ל"ו ע"ד דתירץ בזה דאם לענין טומאה וישיבה לא הוי מקרא קודש לא הוי קרינן ביה בית אלקי' נהלך ברגש ולא ידעתי מנין לו כיון דעכ"פ דין קדש יש לו והך לימודא דבית אלקים בוודאי אסמכתא בעלמא הוא ואדרבה לפי הנראה מהתוספות בסמוך כל מקום שיש מיעוט קדושה עדיפא להו שלא לעמוד בגילוי הראש:
תוס' ד"ה והא בעינן כו' כיון דנוטל מצנפת של אחד מהם. בתי"ט הוכיח מזה שהי' המצנפת מסולק מעל ראשו כל זמן הפייס ושהם חולקים על הרמב"ם דמחזירה תיכף ובאמת אין הכרח דאם באמת כן הי' דלזמן מועט אין גנאי ולזמן מרובה יש גנאי למה לא החזיר תיכף לשיטת התוספות אלא וודאי דבאמת הי' מחזירה וסברי דאפילו לזמן קצר יש גנאי בעזרה:
באותו הדיבור אחוריהם אל היכל ואע"ג דגם בלשכת הגזית היה אחוריהם אל היכל ה' כשהיה עומדים בכוליאר מ"מ היה מחיצה של לשכה מפסקת וגם היה רחוק הרבה ולא נראה כתלו של היכל: