אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כג:

דף כג.

ת"ר ופשט ולבש בגדים אחרים עיין על כל הסוגיא בארוכה ורשי' ותוס' במשנה למלך פ"ב דתמידין הלכה יו"ד:

אחרים פחותים מהם. מרכבת המשנה ח"ג פרק ב' דתמידים ה"י:

לימד על בעלי מומין שכשרים להוצאת הדשן כו' אמר ר"ל כו' כפי הנראה לכאורה מהסוגיא דר"ל סבר דלכ"ע בין הרמה בין הוצאה לאו עבודה היא אפי' לת"ק דאי הרמה עבודה היא איך כשרה בשני כלים אלא וודאי תרווייהו לאו עבודה הם ומיהו אע"ג דתרווייהו לאו עבודה הם פסולים בבעלי מומים ור"א מכשרי בתרווייהו בבעלי מומים כיון דתרווייהו לאו עבודה הם א"כ מ"ש הרמה מהוצאה וכיון דמכשיר בהוצאה ה"ה בהרמה ורבי יוחנן אמר דהרמה דברי הכל עבודה היא וזה מוכרח בדברי רבי יוחנן שהרי אמר בפי' אבל הרמה ד"ה עבודה היא וכיון שהיא עבודה נמצא בין לת"ק בין לר"א בעלי מומין פסולים ורק הפלוגתא בהוצאה דר"א מכשיר בבעלי מומין ות"ק פוסל. אמנם אי טעמא דת"ק דהוצאה נמי עבודה זה אינו מבואר בדברי רבי יוחנן כי י"ל דג"כ הוה עבודה ולכן בעלי מומין פסולים אבל אי לא הי' עבודה גם ת"ק מודה דבעלי מומין כשרים או אפשר דניהי דלאו עבודה מ"מ בעלי מומין פסולין וכמ"ש התוס' ד"ה יש עבודה ומהרש"א בתוס' ד"ה ילבש כתב דמשמע להו להתוס' דלר"י הוצאה עבודה היא לת"ק ודייק כן מדאמר מחלוקת בהוצאה משמע דמחלוקת בהוצאה דומיא דדברי הכל אבל בהרמה וכמו שבהרמה הדברי הכל הוא דעבודה כך המחלוקת דבהוצאה הוא אי עבודה היא ובאמת יש לדקדק דהא ר"י על ר"ל קאי ומשמע דמחלוקת בהוצאה דרבי יוחנן כמו מחלוקת בהוצאה דר"ל ולר"ל בוודאי לכ"ע הוצאה לאו עבודה היא דהא אף הרמה לאו עבודה כיון דכשרה בשני כלים וכמ"ש התוספות בד"ה יש עבודה וזה ג"כ דעת הרמב"ם בפ"ב דתמידין דהוצאה לאו עבודה היא אבל הרמה עבודה היא וזה כפי דעת ת"ק וכרבי יוחנן ומה שכתב הכ"מ בפ"ב דתמידין הלכה יוד דפסק דבעלי מומין פסולין להוצאה אע"ג דלאו עבודה דפסק כר' יוחנן וכת"ק אע"ג דדין זה אליבא דר"ל נמי לת"ק ואין חילוק בזה וכבר נתקשה בו בצרור הכסף דף קי"ח. ובידי משה דף קמ"ז הדבר ברור דהכ"מ אדלעיל נמי קאי דפסק הרמב"ם דהרמה עבודה היא דזה דוקא לר"י ומה שהאריך בצרור הכסף להוכיח דהוצאה עבודה כבר כתבתי דאדרבה לישנא דגמרא משמע דהוצאה אינו עבוד' ומהא דטעונה ד' כלים אין ראי' כמ"ש התוספות דגזירת הכתוב להחמיר ואע"ג שכתבו התוספות דאין איסור אם לובש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה ולשיטתם אזלי שסוברים כהראב"ד אבל הרמב"ם סובר שיש איסור משום אבנט שהוא כלאים י"ל דהרמב"ם סבר אעפ"כ גזירות הכתוב הוא דבעי בגדי כהונה והתורה לא הקפידה על כלאים ומה שהקשה שם בשם מהר"י קורקו' דהא הרמב"ם פסק דבעלי מומין פסולים לכנס מן המזבח ולפנים ואם נכנס לוקה דהרי משמע מכאן דמאן דאסור בבעלי מומין היינו משום דהוה עבודה אבל אי לא הי' עבודה הי' מותר וע"ש שהאריך בזה. ועיין ידי משה שם ולע"ד לא הבנתי קושיא זו דהרי אדרבא איפכא מוכח דהרי לר"ל בין הוצאה בין הרמה לאו עבודה ואפ"ה פסולין בעלי מומין ואדרבה מהכא מוכח כדעת הרמב"ם וכן לר"י אפשר לומר מה"ט לת"ק בהוצאה בעלי מומין פסולין אע"ג דלאו עבודה היא איברא לר"א אליבא דר"ל דמכשיר בבעלי מומין בין בהרמה בין בהוצאה. בשלמא בהוצאה י"ל דכהן אחר מוציאו עד חוץ למקום מזבח אבל בהרמה צריך לגשת אל המזבח ובע"כ צ"ל דבעלי מומין מותרין דלא כהרמב"ם מ"מ כיון דת"ק חולק פסק כת"ק. ועיין בשנה למלך פ"ט מהלכות ביאות המקדש הט"ו:

תוס' ד"ה יש עבודה כו' וי"ל דבעל מום חשוב כמו זר והקשה בשער המלך ח"ג דף ל"ז ע"ב דהא מחוסר בגדים נמי חשיב כזר ואפ"ה כשרים הכא ואדרבה מחוסר בבדים גריעי מבעל מום דכתיב ביה זרות והניח בצ"ע ולע"ד הא וודאי דמחוסר בגדים הכשירה התורה בהדיא לר"ל מדלא כתבה אלא שני בגדים ואעפ"כ לא נכשר זר דהרי זר אין לו בגדים כלל וכיון דזר פסול א"כ בעל מום נמי פסול דהוי כזר ממש ומחוסר בגדים אין ראי' שגזירת הכתוב והרי כה"ג ביוה"כ יוכיח שכל השנה הוא מחוסר בגדים בד' בגדי' ועבודתו פסולה וכן ביוה"כ עצמו בעבודת שבחוץ ואלו בעבודת שבפנים דוקא ב"ד בגדים הוא ואטו משום זה נכשר כה"ג אם נעשה בבעל מום בעבודת שבפנים הא וודאי זה אי אפשר לומר כלל:

תוס' ד"ה מנין שלא יהי' דבר קודם למכנסים שנות חיים קט"ו. תולדת יצחק:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה