יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יט:
הכי קאמרי ליה משביעין אנו עליך על דעתינו ועל דעת ב"ד לכאורא משמע דמגיה המשנה כך שלא הי' אומרים אתה שלוחינו ואי אפשר לומר כן שהרי הרמב"ם בפ"ו דנדרים פסק כר"ה דכהנים שלוחי דרחמנא נינהו ואפ"ה העתיק כאן בפ"א דעבוד' יוה"כ המשנה כצורתה אתה שלוחינו וצ"ל לפי דעת הרמב"ם דאינו מגיה המשנה אלא כוונת המשנה דעל השבועה קאי ודוחק הוא:
ודברת בם ולא בתפלה. ברכות י"ג ד"ה ובאמצע:
מאי צרדא. עיין עבודת ישראל מ"ח ע"ב ובפר"ח במים חיים בביאורו להרמב"ם:
אמרי ליה קידה. הרמב"ם כתב עמוד והצטנן מעט ונראה וודאי דס"ל דהכי פרושו דהפג דהיינו שיצטנן ומאי דקאמר הגמרא מאי היא אינו על והפג אלא על ומעסיקין אותו קאמר במה הי' מעסיקין אותו ומפרש בקידה וה"ה דהי' יכולין להעסיקו בדבר אחר ומש"ה לא מפרש לה הרמב"ם. ועיין בעבודת ישראל:
לא הי' מעסיקין אותו בנבל וכינור. כתב בארעא דרבנן סימן ד' כי מכאן ראי' למה שכתב בכ"מ סוף הלכות דבית הבחירה דשבות דהוה אפשר בענין אחר לא הי' מתירין במקדש ולכן לא הי' מסבבין באבוקת בלילי שבת דאפשר בדלוקים מערב שבת דהא נבל וכנור שבות הוא ולא הי' עושין ש"מ כיון דהוה אפשר להקיצו בענין אחר אסור ויש להקשות דלפי דבריו דברי מר"ן סתרי אהדדי דבפכ"ג מהלכות שבת הלכה ב' כתב על מה שכתב הרמב"ם דאסור להכות באצבע דאין להקשות ממה דתנן הכא ומכין לפניו באצבע צרדא דשאני הכא דאין שבות במקדש הרי דבע"כ הי' צריכין לעבור על שבות ומה לי שבות דאצבע צרדא ומה לי נבל וכנור שניהם גזירה אחת שמא יתקן כלי שיר וראיתי להרב משנה למלך דהקשה על הכ"מ בסוף הלכות בית הבחירה מהא דכתב מהרי"א דהוכיח דאצבע צרדא לאו שבות היא דאי שבות היא ואפ"ה שרי משום שבות במקדש שרי ה"ל להגמרא לומר כמו דאמר לקמן והרי לדברי הכ"מ בלא"ה לא הי' שבות דאי הי' שבות לא"ה אסור כיון דאפשר להקיצו בענין אחר ע"ש ולכאורא אישתמיטתי' ליה דברי הכ"מ בהלכות שבת שאדרבה דשם כתב דהוה שבות ואפ"ה שרי (והמגיה שם בהלכות שבת מראה מקום לבית הבחירה אבל בהלכות בית הבחירה לא מראה מקום) ואדרבה נראה שכוונת הכ"מ בהלכות שבת הוא לאפוקי מדברי מהרי"א ובע"כ צ"ל דהכ"מ הי' מחלק בדבר דוודאי כשבקש להתנמנם הי' צריך להקיצו באצבע צרדא כיון שכבר הי' קרוב להתנמנם לא הי' די בשירה בפה. אמנם אח"כ כשכבר עמד והפג על הרצפה כדי שלא יתנמנם עוד הי' די בשירה בפה ולא הי' צריך לנבל וכנור ובתחלה כשהי' רוצה להקיצו באמת הי' מותר בנבל וכנור אבל כיון שלשעה קלה הי' לא היתה צריך להביא כלי שיר וראיתי בירושלמי על משנותינו רב חונא אמר באצבע צרדא בפה ורבי יוחנן אמר באצבע צרדא ביד מתניתין על ר' יוחנן בפה לא בנבל וכנור פתר לה נעימה הנאמרת באצבע צרדה אמרה בפה לא בנבל ולא בכנור ובאמת לא הבנתי כוונת הירושלמי דמאי מקשה מהך ברייתא דהא לפי גמרא דילן על מעסיקין קאי שהי' אחר שהפיג על הרצפה שהי' בפה אבל מאצבע צרדא לא אמר הברייתא כלום ושוב ראיתי בתוספתא ושם קאמר באצבע צרדה בפה וא"כ נראה דעל אצבע צרדה קאי וכפ"ז נראה דעיקר מחלוקת האמוראים בירושלמי כך הוא דמ"ד ביד סבר דוודאי עיקר אצבע צרדה ביד היא אלא שכאן הי' עושין הנגון בפה ולאידך מ"ד עיקר אצבע צרדה בפה הוא ולפ"ז למ"ד אצבע צרדה ביד קשה למה מפרש הוא וגם הברייתא גופי' דנגון של אצבע צרדה הי' אבל הי' עושין בפה ולמה לא מפרש כפשוטו דביד ממש הי' וצ"ל דסבירא ליה כמ"ש הרמב"ם בהלכות שבת דהוה שבות וס"ל ג"כ כמו שכתב הכ"מ בהלכות בית הבחירה דהיכא דאפשר בענין אחר אסור ולכן כיון דאפשר בפה אסור ביד וא"כ מכאן סיעתא רבה לדברי הרמב"ם אע"פ שמסוגיא דתלמודא דידן משמע דביד ממש הי' אפשר להשוות תלמודינו עם הירושלמי ומה גם לתלמודינו אפשר לומר דס"ל כמ"ש לעיל דביקש להתנמנם אי אפשר בפה וראיתי להפר"ח במים חיים בביאורו שכתב דבירושלמי משמע שהי' מכין באצבע צרדה על הכף ונראה שהי' מפרש פירוש אחר בירושלמי דלפי פשוטו וכן פירש בקרבן העדה הך מ"ד ביד לאפוקי ממ"ד בפה קאמר ושוב נדפס יצחק ירנן וראיתי לו בדף ק"ג שעמד על דברי הכ"מ ומ"ש לחלק בין השבותין אין נראה דהכי תרווייהו משום שמא יתקן כלי שיר הוא:
מיקירי ירושלים כו' עבודת ישראל מ"ט ע"ב:
תוס' ד"ה מי איכא מידי. לחם שלמה דף ב' ע"א. ודף ג' ע"ד:
תוס' ד"ה בם ולא בתפלה נראה לי בם שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד דבריהם מיוסדים על פי מה שכתבו בברכות דף י"ג בשם הירושלמי ודברת בם מכאן שמותר לדבר בם. דהיינו בק"ש מפני היראה ומפני הכבוד ועל זה מיעט בם דאע"ג דבק"ש התרתי ודברת אבל בתפלה כל הדבור אסור והביאו ראי' לזה שהרי אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. ועיין ברצוף אהבה: