יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יט.
תנא ללמדו חפינה הדבר פשוט כי לא הי' לו עסק כלל לכה"ג עם בית אבטינס כי מלאכתו הי' לתקן הקטורת. אבל מענין החפינה עצמה הם אולי לא לא הי' יודעין כלום ומה שהם הי' יודעים לא היה מלמדים רק לא הי' לו צורך בו ומה שהי' לו צורך בו הי' זקני כהונה מלמדין אותו ופשוט הוא. ובעבודת ישראל דף ל"ד האריך בזה ומ"ש רש"י בסמוך בית אבטינס ללמדו חפינה הוצרך רש"י לזה משום דקאמר שתי לשכות הי' לכה"ג הי' מקום לומר דשווים הם ודירתו בתרווייהו לזה כתב רש"י דוודאי עיקר דירתו בלשכות פלהדרין הי' ורק שהי' רגיל בלשכות בית אבטינס כדי ללמוד החפינה לפיכך קאמר ג"כ שהיתה לשכות כה"ג אבל לעולם עיקר לשכה שלו פלהדרין היתה. ועיין בעבודת ישראל שם והרמב"ם השמיט זה דהוליכוהו ללשכות בית אבטינס. ועיין בל"מ ובעבודת ישראל ובאמת אפילו הך דמסרוהו זקני ב"ד לזקני כהונה לא כתב כלל ולא כתב ג"כ מי משביעין אותו וכתב בסתם
משביעין אותו וצ"ע:
לשכות המדיחים שם מסיבה עולה. עיין לקמן ל"א ד"ה וכולן בקודש:
לימא תהוי תיובתא דרב הונא בריה דרב יהושע דאמר כהני שלוחי דרחמנא נינהו והקשה בלחם שלמה דף נ' ע"ד למאי דכתבו התוספות בתרוצם השני די"ל דרב הונא הכי קאמר אף שלוחי דרחמנא נינהו באמת הם ג"כ שלוחי דידן וא"כ מאי קאמר לימא תהוי תיובתא דר"ה יאמר שהם ג"כ שלוחי דרחמנא ושפיר אמרו אתה שלוחינו וניהי דאפשטי' האיבעי' דכהני שלוחי דידן נמי נינהו עכ"פ לר"ה לא קשיא ואפשר לומר דבוודאי עיקר כוונת המקשן כך הי' למפשט הך איבעי' וקאמר לימא תהוי תיובתא אם לא שנאמר דגם הם שלוחי דידן וא"כ בעיותינו נפשט ומתרץ לו דמהא ליכא למפשט דעל השבועה קאי ולא על השליחות. ועיין קדושין כ"ג ונדרי' ל"ה ומ"ש שם: