אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף יח:

דף יח.

לא ישא אשה במדינה זו. עיין בגט פשוט סימן קי"ט ומה שהשיג עליו בבית דינו של שלמה דף קי"ט ע"ד:

יחוד בעלמא הוה מיחדי. עיין משנה למלך פכ"א דאיסורי ביאה הכ"ח דרך המלך ב' ע"ג ק"ז ע"ב:

מסרוהו זקני ב"ד לזקני כהונה בעי חיי חי"ד דף קי"א. אש דת דף ס' מקראי קדש דף ע"ה ע"א. עבודת ישראל ל"ז:

והעלוהו לעליית בית אבטינס והשביעוהו לכאורא משמע דזה הי' מעשה השבועה בתחילת הפרישה והרי משמע דלמדו סדר חפינה ובוודאי כל ז' הימים הי' מרגילין אותו כמו שהי' מרגילין אותו בשאר עבודת אבל הרמב"ם כתב בפ"א דעבודת יוה"כ דבערב יו"כ הי' משביעין אותו ונראה משום דנקטה אחר עי"ה שחרית מעמידין אותו בשער המזרח משמע דבעיה"כ הי' ולפ"ז קשה באמת למה לא הי' מלמדין אותו החפינה כל ז' ואפילו אם נאמר כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה דמתניתין סובר דחפינה מעבודת קשות ואין הלכה כן מ"מ עכ"פ למתניתין דסובר דעבוד' קשה בוודאי הי' מלמדין כל שבעה וא"כ העלוהו לבית אבטינס בראשון הי' לפרישתו וא"כ השבועה נמי הי' כן וצ"ע:

משביעין אנו עליך. כבר האריכו האחרונים הרבה למה הי' תועלת השבועה כיון דצדוקי היה חדא דהאדם בשבועה פרט לאנוס. ותו דאין נשבעין לעבור על המצות ולדידי הדבר פשוט שחכמינו ז"ל הי' יודעי' מענין הצדוקים ולימודים ודרושתם בפסוקים שלא הי' עוברי' על השבועה שהשביעוהו וכיון שמשביעים אותם אף לפי דעתם צריכים לעשות כדין החכמים והאי צדוקי שלא עשה כן באמת שלא כדין עשה אי נמי שזה מעשה הצדוקי' הי' קודם שתקנו שישבעוהו ומשום האי מעשה תקנו השבועה כי קודם לכן חשבו שהצדוקים מתייראין מן הפרושים או משום דאפשר לראות דרך פשפוש וכשראו שאעפ"כ אירע תקנו השבועה ועכ"פ יודעין הי' שלא יעברו על השבועה ועיין עץ חיים וישב ל' ע"ג ריח שדה דף ע"ב. צרור הכסף כ"ט ע"ג צרור החיים קכ"ז. עבודת ישראל מ"ג מ"ד. לחם שלמה ג' ע"ב. ובבעי חיי הנדפס מחדש חי"ד סימן קנ"ח. ובמים חיים להפר"ח בביאורו להרמב"ם הלכות עבודת יה"כ ובשושנים לדוד ובית דוד. עוד הקשה הפר"ח הלא יכולים לראות דרך הפשפש. ועיין בתוספות זבחים נ"ה ד"ה שני פשפשים. ובעבודת

ישראל שם:

ובמה קורין לפניו כו' בירושלמי אמר תנא במשלי ותהלי' מפני שטעמן מפיג את השינה. והנה אין נראה שהירושלמי חולק על מתני' דפרט אלו. ואפשר לומר דהמשנ' נמי מודה דבמשלי ותהלים יכולי' לקרו' אלא דבאלו הי' רגילי' וזכרי' אומר דאף בדניאל לפעמים רגילים והירושלמי אומר דאף הי' כה"ג רוצה הי' ג"כ יכולים לקרות בתהלים ומשלי שאם הן מעבירין השינה וא"כ אין מחלוקת בין בבלי לירושלמי ולהכי פסק הרמב"ם קורין בכתבי הקודש וכוונתו על כל הכתובים אבל לא על נביאים כמו שחשב הרב ל"מ ואע"ג דאיכא נמי חמש מגילות דמשמע שאין קורין הנך מיעוטא נינהו ולפיכך נקט הרמב"ם דברוב הכתובים קורין. ועיין עבודת ישראל דף מ"ח:

רש"י והשביעוהו. בעי חיי קי"א ע"ב:

תוס' ד"ה יחודא בעלמא. עיין דרך המלך שציינתי לעיל מחזיק ברכה ג' ע"ד. מרכבת המשנה ח"ג פי"א דאבל ה"י:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה