יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יג.
הלכה כר' יוסי. ראיתי בחדושי הריטב"א במגילה שנדפסו מחדש בדף ט' שכתב דכיון דאסיקנא התם דמתניתן רבי היא ונסב לה אליבא דתנאי קיימ"ל כסתם מתניתין שראה רבי דבריו של ר"מ ואע"ג דבעלמא קיימ"ל דר"מ ור' יוסי הלכה כר"י והביאו ג"כ בלשון לימודים בא"ח דף מ"א והדברים מתמיהים שהרי ר' יוחנן אמר הכי דהלכה כר' יוסי ובוודאי גם ר"י ידע דסתם רבי כר"מ ואפ"ה פסק הלכתא הכי ולמה פסק הריטב"א דלא כר' יוחנן ולא כרב הן אמת על ר"י גופי' קשה הא פסק הלכה כסתם משנה וא"כ למה פסק נגד הסתם ולזה י"ל כמ"ש בלשון לימודים דר"י סבר דמתניתין בדאורייתא קתני בדרבנן לא קתני וזה דעת התוספות בביצה וכן נראה קצת דעת הרשב"א בחדושיו למגילה. אמנם הגמרא דמגילה לא סבר הכי אלא דאין בין בדרבנן נמי קתני ולהכי צריך לאוקמיה מתניתין דלא כר' יוסי גם להרב המאירי בחדושי מגילה ראיתי שכתב דהלכה כסתם מתניתין בדיעבד אבל לכתחילה לא יקריב משום איבה וגם זה תמוה דמאי צ"ל הלכה כסתם מתניתין בדיעבד הא בדיעבד אין חולק דאף רבי יוסי מודה ורק לכתחילה פליגי ואפשר לומר לדעת הריטב"א כיון דסתם גמרא חולק על רבי יוחנן דרבי יוחנן מוקי מתניתין בדאורייתא וסתם גמרא מוקי אפילו במדרבנן א"כ ס"ל הלכתא דלא כרבי יוחנן וכסתם מתניתין דאפילו לכתחילה וצ"ע. ועיין גמרא ותוספות. שער יוסף ק"ז ק"ח חוות יאיר סימן קכ"ד יבין שמועה ק"י ע"ב רוח אליה בדרשות ט"ו ע"ג. למנצח לדוד ל"א ע"ג ולהלן. עבודת ישראל ל"ג ל"ד זרע יצחק אש דת מ"ח ע"ג יצחק ירנן ק"י ע"ד:
רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקנין לו. עיין כל הסוגיא בארוכה. מרכבת המשנה ח"ג פ"ט דתרומת ה"ח:
ורבנן הא חיישי. חקרי לב רי"ח:
טומאה שכיח מיתה לא שכיח. חקרי לב רי"ז. ועיין שמן המאור בח"מ נ"ד ע"ב:
ורבנן נימרו אינהו לנפשייהו. והקשה במקום שמואל למה לא פריך זה על מתני' תיכף וגם על רשי' הקשה דמפרש כיון דאמרי אי איכא למיחש חיישינן נמי למיתה דתרתי למה הוצרך רשי' לכך הלא הפי' כפשוטו ובימי חורפי אמרתי דלכאורה יש לפרש בדברי רבנן דהכי קאמרי לדידך דחייש למיתה א"כ אין לדבר סוף דילמא האחד מהם יטמא והאחר תמות אשתו או יטמא אחד מהם וימות האחר. אבל וודאי לדבר אחד שיארע שני פעמים לא חיישינן אבל השתא דאמר למיתה דתרי חיישי' וא"כ הפי' דאין לדבר סוף הוא דאפילו דבר אחד חיישי' שיארע שני פעמים מקשה שפיר ורבנן נימרו אינהו לנפשייהו דגבי טומאה נמי ניחוש כמו במיתה וזה שהוצרך רשי' לפרש. אמנם לפי פשוטו י"ל דכן דרך הש"ס לפרש תחלה דברי המשנה ואח"כ להקשות ורשי' דייק הלשון דנימרו אינהו לנפשייהו מכח דאמרי אין לדבר סוף כי בלא"ה וודאי לא קשיא די"ל דלטומאה דתרי לא חיישי'. אבל השתא דלמיתה דתרי חיישי לטומאה דתרי נמו חיישינן. ועוד י"ל לפמ"ש התוס' במשנה דרבנן לזמן מרובה חוששין למיתה דחד ולא לתרי. אבל הקשה לרבי יהודא כיון דחיישי' לזמן מועט משום מעלה א"כ גם לתרי ותלת ניחוש וא"כ לא קשה כלל נימרו אינהו לנפשייהו דטומאה הוה כמו מיתה לזמן מרובה דלא חיישינן לתרי. אמנם השתא דאמר שפיר קאמרו רבנן ותירץ למיתה דחדא חיישינן וקשה דמה תירץ הוא זה הלא גם רבנן ידעו זה אלא דקושייתם כמ"ש וצ"ל דהכי קאמר דבאמת אינו מחלק רבי יהודא בין זמן מועט לזמן מרובה דבכל ענין לחדא חיישינן לתרי לא חיישינן ועל זה השיבו רבנן א"כ אין לדבר סוף דאי חיישינן לתרי נמי חיישינן דבכל מה דחיישינן חיישינן לתרי נמי (וה"ה לזמן מרובה נמי) א"כ שפיר מקשה אפילו טומאה נמי ועיין שער המלך ח"א פ"ז פ"ח ובחקרי לב רי"ז. ומ"ש בד"ה וחכמים:
בית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים. כדרשא זו מצינו בכמה מקומות שופר אחד ולא שני שופרות ספר אחד וכהנה רבות והקשה בגט מקושר שבספר נאות יעקב הא בבכורות גבי נמצא מכוון בין שתי עיירות דרש ר"א הקרובה ואפילו הקרובות ולפי פשוטא י"ל דלא ניחא לתלמודא למימר דרבנן ורבי יהודא סברי תרוייהו כר"א ואע"ג דיש לומר דלשיטת ר"י השיבו דסבר בית ואפילו ב' בתים אבל לדידהו בלא"ה לא סגי בתקנתא דדריש בית אחד זהו דוחק ולכן לא ניחא לתלמודא למימר הכי ותירץ בגווני דס"ל כולהי בית אחד ומלבד כל זה אפשר לומר דבכל מקום דדרשינן הכי מלשון יחיד למעט שנים אי הוה כתבה התורה בלשון רבים לא הוי אתי למיטעי דצריך דוקא שנים אלא דהתורה כתבה בלשון רבים להורות דשנים לא מעכב וא"כ בע"כ מדכתבה התורה בלשון יחיד להורות דשנים מעכבם או לכתחילה אין ליקח שנים אבל גבי קרובות אי הוה כתבה התורה קרובות בוודאי שתי עיירות מכוונות ממש לא שכיחי ואפילו למ"ד אפשר לצמצם וא"כ ה"א דצריך למדוד לכל העיירות דוקא אפילו אינן מכוונות כי בוודאי פשטא דקרא הכי משמע אם כתיב העיירות הקרובות אל החלל שצריך למדוד על כל העיירות וכיון דלא מצי למיכתב עיירות קרובות נמי אין ראיה וגבי אתרוג נמי בסוכה דף ל"ה אי הוה אמרינן פלפלין בע"כ היה צריך ליקח יותר מן האחד דאחד לא היה מנכר לקיחתה וא"כ הי' לו למכתוב פירות עץ הדר וגבי שופר י"ל כיון דכתיב כמה פעמים שופר היה יוכל לכתוב באחד שופר ובאחד שופרות לאשמעינן דלא בעי אלא אחד וגם שנים אינם מעכבים וגבי ספר דרשינן מספר דמיותר הוא אע"ג דצריכין לשאר דרשות נמי מ"מ הי מנייהו מפקת וכן על דרך זה יש לתרץ בכולם. ועיין משנה למלך פ"ג דהלכות עבדים הי"א דהקשה דלמה גבי עבד נרצע נמי לא דרשינן דאם יש להאדון שני נשים אינו נרצע דכתיב אהבתי את אדוני ואת ביתו ולא שני בתים ותירץ דשאני הכי דאיכא טעם דדרשינן הכי כדי שיהי' לבו פנוי אבל גבי עבד מה"ת נמעט ב' בתים. ועוד תירץ ע"ש ובספר נאות יעקב הרבה להקשות עליו דהא בכל הני דאמרינן חד ולא שנים ומה טעם איכא ובפרט הוא דמקשה לקמן ביבמות הבאות מבית אחד לא יתיבמו מאי טעם איכא שלא יתיבמו. ואין זה כל כך תימא דוודאי בכולן יכולין ליתן טעם גבי יבמה משום דהרי אשת אח היא וכיון דשנים הם מי מפיס איזה אסורה ואיזה מותרת מאי חזית דעביד איסורא בהאי דילמא בהאי גבי שופר י"ל דתרי קלא לא משתמעי וכ"כ התוספות בר"ה גבי גט דלא ידעינן באיזה ספר מגרש ועוד הרבה להקשות על המשנה למלך. ועיין בברכי יוסף א"ח קס"ט בארוכה על זה. ובענין ב' נשים לכה"ג בפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד הארכתי במקום אחר. ועיין בנאות יעקב שם ובברכי יוסף באבן עזר קי"ח ודרך המלך ק"ח ע"ג. מלך שלם ח"ב כ"ז ע"ב. מגדנות נתן מ"ג. מקום שמואל בשו"ת סימן י"ג. יצחק ירנן פ"ב ע"ב חקרי לב סימן קי"ז:
ודילמא לא מייתי אלא חדא מנייהו וה"ל שני בתים. עיין שער המלך ח"ב צ"ח ע"ד. ועיין שאגת ארי' דף פ"א:
רש"י כל ימי חיי פלוני. עיין דברי אמת בקונטרסים דף א' ע"ג:
תוס' ישנים ד"ה מיתה. עיין חקרי לב רי"ח:
ת"י ד"ה דעבדינן חקרי לב רי"ח:
ת"י ד"ה ולא שני בתים ומה שכתב וישא לו יהוידע נשים שתים. דבריהם כדברי הראב"ד בהשגות שהקשה על הרמב"ם מהך קרא ובאמת פשטא דקרא משמע שיהוידע השיא ליואש ב' נשים ולא קאי על יהוידע כלל. ועיין במה שציינתי בגמרא. ועיין בברכי יוסף א"ע דף קי"ח מה שתירץ בשם בנו: