אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ט:

דף ט.

מפני שהי' בו שנאת חנם. עיין ב"מ ל' ד"ה לא חרב':

לאו היינו טעמא אי סליקו כולהי בימי עזרא לא שריא שכינה דכתיב יפת קשה דבמגילה ט' אמר רשב"ג אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונת ואמר ר"י הטעם משום דכתיב יפת יפיפתו של יפת ישכון באהלי שם ואמר רבי יוחנן הלכה כרשב"ג וא"כ כיון דפסק כרשב"ג איך אמר הכא דרשא אחריתא וכן הקשה בחקרי לב דף רס"ד וצ"ל דתרווייהו נפקא. ועיין במדרש רבה פרשת נח דשם אמר ר"ל דיתגיירו גרים מיפת ויבואו באהלי שם ואח"כ אמר המדרש הך דרשא דהכי ואפשר דהא נמי ר"ל ולפיכך כי אתא ר"ל לקמי' דרבי יוחנן כמ"ש רשי' אמר ליה לשיטתך לאו היינו טעמא דאי נמי סליקית כולהי. אבל ר' יוחנן גופיה לא ס"ל הכי:

תוס' ד"ה ר"א דמארי דארעא דישראל. רצוף אהבה:

ממחו' הרב מהו' הירש א"ב זצ"ל מווירמש

אמר ר' יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה מפני שהי' בה ב' דברים ג"ע ובזיון קדשים גילוי עריות דכתיב ועלי זקן מאוד כו' אשר ישכבון את הנשים ואע"ג דאמר ר' שמואל ב"נ א"ר יונתן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה מתוך ששיהו את קינהם מעלה עליהם הכתוב כאלו שכבום ביזוי קדשים דכתיב גם בטרם יקטירון את החלב כו' כך היא הגירסא בעין יעקב ובילקוט שמואל הביא הגמרא בגירסא אחרת וז"ל אר"י בן תורתא מ"מ חרבה שילה מפני שהי' בה ב' דברים ג"ע ובז"ק גילוי עריות דכתיב ועלי זקן מאוד כו' אשר את הנשים כו' ואע"ג דארשב"נ אר"י כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה בזיון קדשים מיהא הוי. דכתיב גם בטרם יקטירון כו'. ולפ"ז משמע דהדר ביה מגילוי עריות כלל וזה תמוה מאוד. עוד הקשה מהרש"א בפסחים סוף פרק מקום שנהגו אמרי' ד' צווחות צווחה העזרה ראשונה צאו מכאן בני עלי שטימאו את היכל ה' ופירשי' שטימאו דכתיב אשר ישכבון את הנשים והקשה מהרש"א דה"ל לפרש שטימאו שמכבדים את עצמן ומחללים קדשי שמים כמו גבי יששכר איש כפר ברקאי ותירץ דעדיפא נקט אשר ישכבון את הנשים היא עבירה חמורה מבזיון קדשים כו' ומדברי הירושלמי נראה איפכא דבזיון קדשים יותר חמורה דבפ"ק דסוטה בירושלמי הכי איתא ועלי זקן מאוד כו' מתוך ששהו את קיניהן לטהר לבעליהן מעלה עליהם הכתוב כאלו שכבום אר"ח הרי הכתוב מקנטרן למה תבעטון בזבחי ובמנחות ואי תימא דיש כאן עבירה ממש ששכבו עם הנשים מבריחן מעבירה חמורה ג"ע ומקנטרן בעבירה קלה בזיון קדשים אלא מתוך ששהו כו' הרי מבואר דעבירות בזיון קדשים גבי בני עלי היתה יותר חמורה מעבירת ששהו את קיניהן כו' ונראה ליישב הכל על נכון. דבב"ק דף י"ב גרסינן ומעלה מעל ב"ה לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי ר"י הגלילי והתנן המקדש בחלקו בין ק"ק בין קדשים קלים אינ' מקודשת לומא דלא כריה"ג אפילו תימא רי"הג כי קאמר ריה"ג מחיים הוא דהוה ממון בעלים אבל לאחר שחיטה אפילו ריה"ג מודה כי קא זכי משלחן גבוה קזכי ומחיים מי אמר והתנן בכור מוכרין אותו תם חי ולא שחט כו' ואר' נחמן בר אבוה לא שנו אלא בכור בזמן הזה דלא חזיא להקרבה ואית להו לכהנים זכיה בגווייהו מחיים אבל בזמן שבהמ"ק דחזי' להקרבה לא ואיתבי' רבא לר"נ ומעלה מעל ב"ה לרבות קדשים קלים שהן ממונו ואם איתא לישני הא ריה"ג ור"נ דאמר כרבנן א"ל מתנות כהונה קאמרת שאני מתנות כהונה כי קא זכי משלחן גבוה קא זכי ופירש"י כי קאמר ריה"ג דמקיים הוה ממון בעלים דוקא בשלמים דבעלים לאו משלחן גבוה קזכי אבל במתנות כהונה כמו חזה ושוק ובכור מודה ריה"ג ולפירושו משמע דדוקא מחיים הא דאיכא חילוק בין מתנת כהונה לבעלים דבעלים מחיים לאו משלחן גבוה קאזכי אבל לאחר שחיטה אין חילוק דאפי' בעלים משלחן גבוה קאזכי וכן פירש"י בהדיא בקידושין דף כ"ב וז"ל כי קא זכי בין כהנים בחזה ושוק שלהן בין בעלים בבשר משלחן גבוה קאזכי דהקרבות אימורין וזריקת דם מתיר הבשר כו' אבל התוספות כתבו דחלק בעלים בבשר אפילו לאחר שחיטה נמי ממון בעלים הוא בין לקדש בו את האשה בין לכל דבר דלשון המקדש בחלקו לא שייך אלא בכהנים אבל בבעלים לא שייך חלק דכל הבשר שלהן והא דאמר לעיל כי קאמר ר' יוסי מחיים אבל לאחר שחיטה מודה לא הוי כפי המסקנא דהכא ולבסוף לא גרסינן אמר ליה מתנות כהונה כו' אלא גרסינן אלא מתנות כהונה קאמרת דהדר בי' משינויא קמא דמחלק בין מחיים לאחר שחיטה כו' ע"ש בתוספות ד"ה ומחיים מי אמר וד"ה ואם איתא כו' והנה בשמואל כתיב וזה משפט הכהנים כו' ופירש"י וזה חק שקבעו להם הכהנים לעצמם שלקחו יותר ממה שראוי להם במתנות כהונה והנה באמת לא הי' כאן גבי בני עלי גזלה או חמס שלקחו בעל כרחן של מביאי קרבן שלא בטובתן יותר ממה שראוי להן שהרי הכתוב אומר ויאמר האיש קטר יקטירון את החלב וקח לך כאשר תאווה נפשיך הרי מוכח שרצו ליתן להם כל מה שתבע' רק שהי' רוצים להמתין עד אחר הקטרת האימורין ועוד דהרי עלי הכהן בתוכחתו אמר להם אם יחטא איש לאיש ופללו אלקי' כו' ואם הי' לוקחין דרך גזילה הרי הי' כאן גם חטא איש לאיש כו' ובזה נראה ליישב פשט הפסוקים בשמואל הכל כהוגן ויביא באר"ה. דכך כתיב ומשפט הכהנים את העם כל איש זובח זבח ובא כו' גם בטרם יקטירון את החלב כו' ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות כו' ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו כי עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה ותהי חטאת נערים גדולה את פני ה' וכו'. ואמרתי לישב וללמד זכות לבני עלי כל מה דאפשר דבני עלי ובעלי הקרבן פליגי בדינא דבחולין דף ק"ל גרסינין אמר ר' חסדא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם מ"ט דכתיב וזה יהי' משפט הכהנים כו'. ופירשי' בעודן קיימת חייב ליתן לכהן אבל אינו קימת לא ואיבעית אימא משום דהוה ממון שאין לו תובעין. ונ"מ בין הני תרי טעמים דלמ"ד משום ממון שאין לו תובעים בדיני שמים מיהא חייב ולמ"ד משום וזה אפילו בדיני שמים נמי לא לחייב כו'. והנה לשיטת רשי' לעיל דאפילו חלק בעלים בשלמים לאחר שחיטה נמי משלחן גבוה קא זכי ואין לבעלים שום חלק עד אחר הקטרת אימורין ויצא לנו דין חדש דאם אכל אחד חלק בעלים לאחר שחיטה אי אמרת גבי כהנים דפטור הייתי יכול לומר גם כאן דפטור אבל באמת זה אינו דפסוק וזה לא מתוקם כלל גבי בעלים דבהדיא כתיב וזה יהי' משפט הכהנים ולא בעלים. אבל אי אמרת הטעם משום ממון שאין לו תובעים גם חלק בעלים קודם הקטרת אמורין דלא זכתה להן התורה כלל הוי ג"כ אין לו תובעין רק עכ"פ בדיני שמים מיהא חייב וזה הוא סדורן של פסוקים. ומשפט הכהנים מאת העם פירש דבני עלי חכמים היה דוודאי מתנות כהונה שהם חזה ושוק לא רצו ליקח קודם הקטרת אימורין דזיל קרי בי' רב הוא דלא זכתה להן התורה משלחן גבוה עד אחר הקטרה אבל ההוספה שנתנו להם בעלי הקרבן מחלקם אותו ההוספה הי' מחלק בעלים ובא נער הכהן ואמר תנה בשר לצלות מחלקך קודם הקטרה דסבירא להו לדידן כפירש התוספות דגבי בעלים לא שייך משלחן גבוה קא זכי וא"כ אתם הבעלים תוכלו ליתן במתנה קודם הקטרה ויאמר אליו האיש קטר יקטירון החלב כו' פירש דסבירא לן לדידן כפירש"י דחלק בעלים לאחר שחיטה נמי משלחן גבוה קא זכי וא"כ אין לבעלים שייכת בקרבן כלל קודם הקטרה ואין אנו יכולין ליתן במתנה ויאמר אליו הכהן לא כי אתה תתן פירש ממ"נ אי סבירא לכו דאין לבעלים כלל קודם הקטרה וא"כ מי שאכל חלק בעלים קודם הקטרה נמי פטור משום דהוה ממון שאין לו תובעין וא"כ לקחתי בחזקה וא"כ פטור כלל ולכך מסיים הכתוב ותהי חטאת הנערים גדולה את פני ד' דייקא דעכ"פ אפילו לפי שיטתם עכ"פ בדיני שמים מיהא חייב וק"ל:

והנה הרי"ף כתב בע"י הטעם ששהו את קיני הנשים הי' שהי' להוטים אחר מתנותיהם וכשהי' יולדת מביאה קן תורים או בני יונה שאין לכהן חלק כ"כ הי' מקדימים הקדמות מן בהמות שהי' להם חלק רב וזה הוא קושיא גדולה על בני עלי דהרי לפי שיטתם הי' יכולים ליטול מן הבהמה מחלק בעלים קודם הקטרה וא"כ הי' יכולים להקריב קיני נשים ולא הוצרכו להשהות אותם דהרי מ' החלק שהי' להם בקרבנות בהמה הרי כנגד זה הי' להם ג"כ חטאת העוף ואותו הוספ' שנטלו גבי בהמה יותר ממה שראוי' להם הי' יכולים ליקח תיכף לאחר שחיטה ואפי' לפי שיטת' חטאו ממ"נ ובזה עולים הגירסת הילקוט כהוגן דהוא גם כפי' הגמרא שלנו דעל שלקחו מחלק בעלים קודם הקטרה לא הי' להם חטא כל כך דמצו למימר הדין עמנו כפירש התוספות דבעלים לאו משלחן גבוה קא זכי ואם כן יכולים ליקח מחלק בעלים קודם הקטרה אבל השתא ששהו את קיני הנשים כדי ליטול מחלקם מבהמה ואם כדעתם דמצו ליקח התוספות שלהם קודם הקטרה לא הי' צריכים להשהות את הנשים וזה פירש הגמרא ואע"ג דאר"ש ב"נ אר"י לא חטאו כו' מיהא מעלה עליהם הכתוב והשתא בזיון קדשים נמי הוי כדלעיל וזה פירש הילקוט ואע"ג דארשב"נ אר"י לא חטאו כו' בזיון קדשים מיהא הוי במה שלקחו קודם הקטרה ובע"כ צ"ל שהי' יכולים ליקח מחלק בעלים קודם הקטרה וא"כ חטאו נמי במה ששהו את קיניהם שלא הי' צריכים להשהות הנשים וק"ל ובזה עולים דברי המהרש"א בפסחים כהוגן דשפיר צווחה עזרה דוקא על אשר ישכבון את הנשים דעל בזיון קדשי' לחוד הוה אמרי' דיכולים ליטול קודם הקטרה אבל מכח ששהו את קיניהן מוכח שחטאו ב"ב דברים לפי סברתם ודעתם ודו"ק. ע"כ:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה