אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ח:

דף ח.

מתקיף לה ר"י בר חנינא בשלמא ראשון שמא ג' בתוספות לעיל דף ד' כתבו לחד תירוצא דר"י בר חנינא סבר כר"ל דלא ילפינן ממלואים דאי ילפינן ממלואים אף בד' בעי הזאה ולא צריכין לטעמא כלל דגזירת הכתוב הוא וזה נראה דעת י"א שכתבו המאירי שהבאתי לעיל. ולפ"ז יש לדקדק לרבא דאמר הלכך כה"ג ביוה"כ דמשמע מזה דגם הוא סבר כר"ל ולא כר"י דגמר ממלואים והוא דוחק לומר דרבא בתרא פסק נגד הכלל דבכל מקום הלכה כר"י לגבי ר"ל והא רבא גופיה הא דאמר ביבמות ל"ו הלכה כר"ל בהני תלת (ודוחק לומר משום דר"י ב"ח קאי כוותיה) לפיכך צ"ל הא דקאמר הילכך לאו טעמא דידיה קאמר אלא למאן דסבר כר"ל. ובזה לכאורה יש לתרץ מה שהקשה בשער המלך ח"ג דף נ"ג ובחקרי לב דף רל"ג דלמה פסק הרמב"ם גבי כה"ג ביוה"כ דהיה רק הזאה בג' וז' הא לפי דברי רבא היה הזאה כל ז'. אולם לפמ"ש דרבא לאו טעמא דנפשיה קאמר אלא טעמא דריב"ח ממילא נמי נוכל לומר דאמר כן למאן דבעי הזאה כל ז' וליה לס"ל אמנם בזה חלוק הרמב"ם על התוספות וס"ל דאף למאן דיליף ממלואים רק פרישה ילפינן ולא הזאה כל ז' אבל עכ"פ רבא לאו טעמא דנפשיה קאמר אלא לריב"ח כמו שצריכין לומר לשיטת התוספות דלעיל. ועיין מה שתירץ בשער המלך דהרמב"ם מפרש בדברי רבא דלא משום רביעי הוא אלא משום ג' וז' עצמו כשחל בשבת גם בחקרי לב בתחלה רצה לומר כן אלא שאח"כ בקש חשבונות כיון דאף בימי הראיה ר"ה לא חל באד"ו א"כ אין בידינו לתקן ובאמת מאן מכריע דרבא סבר כן דהלא פלוגתא דתנאי ואמוראי הוא אי היה חוששין לאד"ו בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה. וגם לא הבנתי עיקר דבריו דמי אמר שיתקן הלא רבא אמר דלאו בדידן תליא ובוודאי מפני זה שיהיה הזאה כל ז' לא היה מעברים ולא מחסרים שום חודש. ועיין בשער המלך דף מ' שהקשה לפי מה שכתבו התוספות לעיל דף ויו ד"ה אמר רב תחליפא דרבא ס"ל טומאה הותרה בציבור לבר מפסח והרי הגמרא קאמר לעיל ותסברא אי טומאה הותרה בציבור הזאה כלל למה לי הרי למאן דס"ל טומאה הותרה לא היה הזאה כלל וא"כ איך אמר רבא כאן דהוה הזאה. ולפמ"ש דרבא לא אליבא דידיה קאמר אלא אליבא דריב"ח ל"ק מידי ואין להקשות דהרי התוספות תירצו כן לעיל מפני הקושי דאמר רבא זאת אומרת טומאה הותרה בצבור דבתירוץ הראשון תירצו זאת אומרת וליה לא ס"ל דזה נראה להם דוחק ולפיכך תירצו דס"ל. ואכתי מה הרויחו הא עכ"פ בכאן צ"ל דהא דאמר רבא הלכך לא ס"ל י"ל דכאן בלא"ה מוכרחים אנו לומר כן דהא רבא בע"כ סבר כרבי יוחנן דילפינן ממלואים ובלא"ה בעי הזאה דגמרינן ממלואים ולא בעי טעמא וא"כ בע"כ בשיטת ר"י ב"ח אמר וא"כ התוספות בדף ויו בתרוצם השני אזלו בשיטת התירץ ראשון שכתבו בדף ד'. ועיין עבודת ישראל דף ל"ה ל"ו:

הזאה כל שבעה מי איכא כו' לבר משבת. והקשה בשער המלך ח"א דף פ"ו לפי מה שכתב הר"ן לחלק בין שופר ומגילה דגזרינן שמא יעבירנו ומילה לא גזרינן דשופר ומגילה הכל טרודים ואין מי שיזכור. אבל מילה אין הכל טרודים ויש מי שיזכור וא"כ למה כאן אסור הזאה הרי אין הכל טרודים ומ"ש לתרץ דהזאה יש איסור מוקצה מלבד גזירת שמא יעבירנו אלא דבפסח לא רצו לאסרו משום מוקצה כיון דהוא מן התורה אמנם כאן דהוא מעלה בעלמא גזרו משום מוקצה באמת יש פנים לזה בגמרא שם דאמר מכדי טלטול בעלמא היא תדחי שבת מפני פסח ומשני שמא יעבירנו ומשמע וודאי דהטלטול גופיה אסור דאמר תדחי שבת מפני הפסח משמע דוקא מפני הפסח הא בלא"ה אסיר מפני הטלטול דהרי קרי ליה דחיה. אמנם בלא"ה יש לומר דבוודאי במילה לעולם אין טרודין א"כ לא שייך למגזר אבל גבי הזאה דפסח דבאמת טרודים הם והוצרכו למגזר לא רצו לפלוג בין הזאה להזאה וגזרו בכל הזאה שלא תחלוק. ועיין ביצחק ירנן דף ע"ד ועיין לעיל בתוספות דף ד' ד"ה הזאה ועיין לימודי ה' לימוד ע"ג ולקמן דף י"ד:

כל אימת דמתרמי תלתא בתשרי מפרשינן ליה וכתב רשי' אע"ג דלא הוה רביעי שלו בשבת ונמצא הזאתו בטלה שני ימים ומקשים העולם דלמה כתב רש"י שני ימים הלא שלשה ימים הם דאם ג' בשבת א"כ בטל ג' וד' וגם הזאת שביעי לא הוה כלום דהזאת שביעי בלא ג' אינו מועיל והרבה טרחו ליישב קושיא זו. ועיין במקום שמואל שער התרוצים ובשאגת ארי' וקול שחל דפוס סאלוניקי דף ט"ו ובשיח יצחק הביא קושיא זו בשם אמרי צרופה ולע"ד אף למ"ד שמזין עליו כל שבעה בע"כ משום מעלה בעלמא ולא משום טהרה לבד דאי משום טהרה לבד כדקאמר ר' יוסי בר חנינא הא וודאי למאי צריכה בכל יום ב"ג ושביעי סגי דאי משום דנטמא מקודם מה בכך הא אפילו טמא כמה ימים בהזאה ג' וז' נטהר הוא אלא ע"כ למ"ד ז' עיקר הטעם משום מעלה והוא דהוצרך ריב"ח לתת טעם משום טהרה הוא כדי דלא לשווייהו מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא כי בוודאי עיקר הזאה זכר למלואים אבל עכ"פ מה ענין הזאה אם אין לו מקום לטהרה וכן הוצרך ריב"ח ליתן טעם דעולה בכל יום ג"כ לטהר אם נטמא מקודם אמנם ברביעי דאין לו מקום לטהרה כלל לא רצו לתקן משום מעלה לבד כמ"ש דלא לשווייהו מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא לזה שפיר כתב רש"י דהזאתו בטלה ב' ימים היינו בטלה לגמרי משא"כ הזאת שביעי אי חל ג' בשבת ניהי דאינו עולה הזאת שביעי לטהרה עכ"פ עולה משום מעלה ואין לומר כיון דאין עולה משום טהרה הרי משום מעלה לבד לא תקנו הא ליתא דדוקא רביעי דבשום שנה אין עולה לטהרה הא שאר כל הימים דבכמה שנים עולים ג"כ לטהרה שפיר תקנו בכל יום הזאה כיון דעולה כמה פעמים לטהרה ג"כ חוץ מרביעי שאינו עולה לטהרה בשום פעם. ועיין מה שתירץ בעיון יעקב:

רש"י ד"ה הנחתומין כו' להעלות לירושלים ולפדותו כצ"ל:

תוס' ד"ה דאי רבי חנינא כו' ולא נהירא כדמשמע לקמן סוף פרק ב' והוא בדף כ"ה וע"ש במהרש"א ומ"ש בשער המלך ח"ג דף ל"ה ע"ד:

תוס' ד"ה תנן הנחתומין כו' נראה לפרש מתניתין דהכא בנחתום עם הארץ העושה בטהרה שמשכיר גבל חבר אבל הר"ש מוקי בנחתום חבר ומהרש"א כתב דדברי התוספות לקוחים מדברי הר"ש ובוודאי בהא מחולקי' דהר"ש מוקי בנחתום חבר והתוספות בעם הארץ שהשכיר לו גבל חבר וכן כתב בידי אלי' דף נ"ה:

באותו הדיבור אבל לחבר שרי ומתניתין בנחתום חבר שמוכר לחבר עסקינן דבריהם סתרי למה שכתבו לעיל דבנחתום עם הארץ המשכיר גבל חבר מיירי וא"כ איך כתבו כאן דבנחתום חבר מיירי. ובשיח יצחק כתב כי התוספות לא דייקי בלשונם. אמנם בידי אלי' דף נ"ה כתב שצריך להגיה ומתניתין בנחתום המוכר לחבר עסקינן וכן נראה:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה