יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ז:
ציץ בין עודו על מצחו. שאגת ארי סימן ל"ח:
אינה על מצחו אינה מרצה. זבחים צ"ב ד"ה שלנה:
תמיד שלא ישיח דעתו. ע"ל ס"ח ד"ה בגדו:
תוס' ד"ה מכלל. עיין שער המלך ח"ג דף ל"ט ובשיח יצחק:
באותו הדיבור וא"ת והא אמר לעיל גבי הי' עומד ומקריב מנחת פרים והקשה בשער המלך דלמה לא הקשה תוספות מהך דמנחת העומר דהביא תלמודא לעיל קודם מנחת פרים ואין לומר דהתם הוה טעמא משום שיש שירים לאכילה דהא תינח לרב נחמן אבל לרב ששת הא לית ליה הך סברא וכפי הנראה מספר שיח יצחק נראה שרוצה לומר דוודאי גם רב ששת ס"ל הך חלוקא דאיכא שרים לענין דמהדרן אחר אחרת אע"ג דהוה קרבן צבור וציץ מרצה אבל הוה ס"ד דלמ"ד הותרה הותרה לגמרי והוא דוחק ואפשר לומר דבע"כ רב ששת לא ידע מהך פלוגתא דתנאי דאל"כ מאי סיעתא מהך ברייתא די"ל דאתיא כר"ש ור"נ סבר כר' יהודה ולכן לא הוקשה לו מריצוי דבאמת גם ביה"כ צריך להביא אחרת כי לא הי' יודע מר"ש ובכל ענין הי' סבור דצריך להביא אחרת כי ריצוי הציץ לא מהני לכתחילה אבל לפי האמת אחר דתירץ לו רב נחמן הואיל ואיכא שרים לאכילה גם הוא סבר הך סברא לענין דלא יקשה עליו דהא הציץ מרצה: