אור ברסלב

יד דוד על יומא· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ו:

דף ו.

אלא לאו לטבילתן והקשה בשער המלך דף ע"א ע"ד בח"ג דלמאי דהוה ס"ד לטבילתן למה לא עריב ותני בעל קרי ובועל נידה כשרץ וטמא מת ותירץ ע"פ מה שתירץ מהרש"א בפסחים ע"ש וכאן לא קשיא דוודאי מאי דמשני לטבילתן הוא דוקא על הסיפא לענין בועל נידה אבל ברישא גבי בעל קרי אשמעינן נמי דבעל קרי מטמא באונס כמו שרץ כדתירץ נמי בפסחים ואי הוה עריב ה"א דוקא לטבילה שוין ולא לאונס ואף דרישא אינו דומה לסיפה כבר תירץ בפסחים מידי אריא הא כדאית' והא כדאיתא ותו דבשלמה בפסים הדמיון ברישא אינו ענין כלל לסיפא כי שם המתנות אינם שוים אבל הכא רישא וסיפא שוים לענין טבילתן ביום ונוסף שיווי בעל קרי לשרץ לענין אונס

זאת אומרת טומאה הותרה בצבור. עיין זבחים ל"ג ד"ה הגה מכלל דתרווייהו מנחות ט"ו ד"ה ר' יהודה:

איתמר טומאת מת. נחפה בכסף י"ח ע"ב:

טומאה דחוי' שאגת ארי' סימן ל"ח. גמרא ותוספות שמחת י"ט קפ"ב ע"ב:

היכא דאיכא טהורים וטמאים. עיין ב"ק ק"י ד"ה דאיכא. ידי משה ק"נ קנ"א.

כי פליגי לאהדורי והקשה בקרית מלך רב ח"א דף וי"ו ע"ד בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא למה לא נהדר אטהורים כמו דקיימ"ל בשבת אצל פקוח נפש דמאכילין אותו הקל הקל תחלה ואפשר דשאני היא חילול שבת ואיסורים מעבודה במקדש דכדי שלא יבטל עבודה הותרה אפילו דאין צריך להדורי כי אם רואים שיהדרו אולי יבטלו מכל וכל משא"כ חולה הוא ע"פ גדולים ולא חיישינן להכי ובהכי ניחא מה שהקשה בספר קהלת יעקב אלגאזי דף ב' ע"ב למה בשבות במקדש אסור היכא דאפשר בענין אחר כמו שכתב הכ"מ דאין לוקחין אבוקות בליל שבת כי אם בנרות הדלוקין מבעוד יום ולפמ"ש י"ל דגבי עבודה ממש לא רצו להחמיר כיון דחששו שמא יבטל משא"כ גבי שבותם היכא דלא נוגע לעיקר העבודה לא חשו וגזרו היכא דאפשר בעניין אחר:

תוס' ד"ה שמטמא כו' כאן חזר בו רש"י עיין בשער המלך ח"ג דף ע' שכתב להשוות דעת רש"י וע"ש בארוכה על כל דברי התו' ומהרש"א:

בא"ד ומה זב שאינו מטמא בביאה עושה משכב ומושב אבן המנוגעת ומצורע כו'. בגמרא שם ליתא מצורע אלא אבן המנוגעת אלא דהתוס' מעצמם אמרו כן דמצורע ג"כ נלמד מהך ק"ו. ועיין בהראב"ד סוף פ"ג מהלכות טומאת צרעת ובשער המלך הקשה נימא מת יוכיח שמטמא בביאה ואפ"ה אינו עושה משכב ומושב. ואפשר לומר כיון דטומאו' ביאה דמצורע וטומאת אוהל דמת אינם שווים כי טומאת אוהל חמורה בכמה דינים לא שייך יוכיח בזה אע"פ שהוא חמור. ועיין עוד בשער המלך ח"ג דף ע"א:

תוס' ד"ה רב תחליפא כו' וכיון דהתם לענין פסח מיירי כו' כיון דלאו כל ישראל מייתי פסח בשותפות כו' במנחות דף ט"ו ד"ה ר' יהודה כתבו אע"ג דר"י סבר טומאה הותרה הוצרך לומר שאין קרבן צבור חלוק כיון דהפסח נאכל ומשמע מדבריהם דהיכא דהוה קרבן הנאכל לא אמרינן הותרה ואפילו בפסח שנאכל ולא הוה כשאר קרבנות צבור הנקרבים בטומאה ואין נאכלין מ"מ כיון דאפשר למיכל בטהרה למה נאכל בטומאה ולפ"ז לא הוה צריך התוספות לומר דפסח הוה כקרבן יחיד לענין זה אלא משום אכילה מקפדינן ונראה דהתוספות דהכא לא ס"ל כמו שכתבו שם במנחות ועיין בארוכה בשער המלך דף מ' פ"א וקהלת יעקב דף ב' ע"ג. יצחק ירנן ק"ה:

תוס' זב וזבה. מרכבת המשנה ח"ג פ"ו דמקואות ה"ו:

תוכן העניינים

יד דוד על יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה