יד דוד על חגיגה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כג.
ונפסק' רצועה כו' אי הכי תרומה נמי כו' הרמב"ם כתב ב"פ י"ב דאבות הטומאה מעשה באחד שנשא חביות של קודש ונטמאת במדרס שנשא עמה (כצ"ל ובאיזה דפוס יש ט"ס) והקשה הכ"מ שהרי מוכח בגמרא שנטמאת שנפל לאויר החביות לא במדרס שנשא עמה עוד הקשה דהרי מוכח בגמרא דהא דגזרו לקודש אבל לא לתרומה ר"ח בן עקבי' הוא דס"ל דלא גזרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה הא לרבנן אף בתרומה גזרו והרמב"ם בהלכות פרה פסק כת"ק ואפשר לומר לקושיות הגמרא א"ה תרומה נמי יש לתרץ דבירושלמי על הא דבתרומה קושר ומנגב ואח"כ מטביל אמר אוכלי תרומה זריזין ואוכלי קודש אין זריזין הם וא"כ גם כאן י"ל כן דהיינו דלא גזרו בתרומה דאוכלי תרומה זריזין ולא יבאו ליגע אבל אוכלי קודש אין זריזין אלא שלפ"ז קשה למה באמת לא מתרץ הגמרא כן והוצרך לאוקמי' כר"ח ב"ע וצ"ל דס"ל להגמרא דזריזות שייך שהוא לא יטמא אבל כאן הרי נפלה והוא לא טמא הרי לא שייך כאן זריזות בדבר שאירע ממילא (ולומר שלא היה לו ליקח הרצועה כלל י"ל כי בוודאי היה נזהר שלא היה מניח בקרוב לקודש ועוד דאדם חס על ממונו ולא היה רוצה להפשיל הרצועה) ולא שייך זריזות אלא בדבר שהוא עושה אמנם בירושלמי המעשה בענין אחר מעשה באחד שנקבה חביתו ופקקו בסנדלו הרי דהוא עשה כן במתכוון וטמ' את החביו' ולא ממיל' אירע וא"כ שפיר יש לתרץ דגבי תרומה זריזין הן (וגם אפשר שהיה נושא את הסנדל) ולפי שדחיקא לי' להרמב"ם דמתניתין כר"ח ב"ע לקח שיטת הירושלמי דמתניתין ככ"ע ולפיכך כתב ונטמאת במדרס שנשא עמה לא שנפלה ממילא אלא שהוא טמא בסנדל שנשא ופקקו החביות בה ובהכי אתא נמי שפיר הא דלא הביא הרמב"ם דחביות סתומה מותר דהרי איבעי' היא וה"ל למפסיק להקל אמנם לפי שיטת הירושלמי ניחא דגם חביות סתומה אסיר שהרי סתומה היתה ונקבה כך היה עולה על דעתי לומר אמנם מדכתב הרמב"ם ולא גזרו אלא במדרס עם הקודש וכמעשה שהיה נראה להדיא דתפס שיטת תלמודין אליבא דר"ח ב"ע ועיין בספר ראשון לציון.
לא ישא מי חטאת ועפר חטאת ב"ק ע"ז ד"ה פרה:
כלים הנגמרים בטהרה חולין צ' ד"ה שלש מאות:
משום צינורא דעם הארץ עיין שבת ק"ו ד"ה ועל בגדי:
טבילה אין הערב שמש לא נזיר פ"ד ד"ה אמר אביי:
יטמא ויטבול הא טמא וקאי עיין לעיל ר"פ ד"ה האונן וזבחים צ"ח ד"ה טבול יום:
תוס' ד"ה מת תחיב כו' היינו בשאר טומאת אבל בטומאת מת נפסלו יש לדקדק לכאורא דמ"ש דהא כל עיקר ראיות ר' אליעזר שם בזבחים צ"ג דמטהרין כשהם טמאי' שהרי נידה מזין עליה והיא טהורה והרי מה"ט גופא יש להוכיח דאף כשנטמא במת מטהרין שהרי מזין על טומאת מת ואפילו לפירש ר"ת דסבר דהוי נמי טבילה קודם הזאה וכמ"ש התוספות בסוגין ובסוף פ"ג דמגילה בארוכה מ"מ הזאה שלישית בוודאי טמא הוא וצ"ל להך תרוצא דהתוספות דהזאה שלישית לא איכפת לו כיון שהיא אינה מטהרת רק הזאה שביעית שהיא העיקר ומטהרת והיא נעשה בטהרה שהרי כבר טבל מקודם לפי' ר"ת ובזבחים צ"ג הקשו ג"כ קושיא זו ותירוצא דהך דלא יעבור מי חטאת הוא קודם קידוש שמי חטאת שנטמא מטהרן הוא דוקא אם נטמא לאחר הקידוש והנה מה שכתבו דמי חטאת שנטמא דוקא לאחר הקידוש היא ברור דקודם הקידוש פסולין אמנם מה שכתבו דהך דמי חטאת ואפר חטאת היינו קודם קידוש הוא תמוה דהרי להדי' שנינו בפ"ט דפרה אבל עובר הוא הטהור לחטאת ובידו כלי ריקם הטהור לחטאת ובמים שאין מקודשין הרי דמים שאין מקודשין מותר ודוקא לאחר הקידוש גזרו וכבר קושיא זו מבדרא בעלמא ומטובה משם הרב המפורסים מהורר העשיל זצ"ל וכמה תרוצי' בזה וכולם לא ישרו בעיני ובע"כ צ"ל דהתוס' ס"ל בזבחים דר"א ורבנן נחלקו בזה כיצד הי' הגזירה אם קודם קידוש או לאחר קידוש ומתני' דפר' כחכמים דאמרו אין מי חטאת שנטמא מטהרין והוצרכו התוס' לתרץ שם כן מפני שאפשר שסוברין שם דלא כר"ת אלא הזאה קודם טבילה הוה וכמו שכן פסוק הרמב"ם וא"כ לא יצדק תירוצם דהכא לחלק בין שאר טומאת למת דמ"ש כמ"ש לעיל ולכן תירצו בזה האופן ועיין בית ישחק שנדפס מחדש דף צ"א ובאור חדש על פסחים וכעת לא עמדתי עליו: