יד דוד על חגיגה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כב:
בושני מדבריכם מרכבת המשנה ח"ג פרק כ"ב דטמא מת ה"ו:
נאמנים עם הארץ מרכבת המשנה ח"ג פי"א דמטמאי משכב ומושב הי"ב:
מאי בית צביטה אמר ר"י אמר שמואל כו' נראה דפליגי בנוסח משנתינו כי רב יהודה גריס צביטה ומפרש לה מקום שאוחזו מלשון ויצבט ורבי יוחנן גריס צביעה ומפרש מקום שנקיי הדעת צובעים ולפ"ז יש לתמוה על הר"ש פכ"ה דכלים שכתב אית דגרסי בית הצביעה כלומר מקום שאוחז באצבעו אבל בפרק חומר בקודש משמע דבית הצביטה דאמרינן מאי בית הצביטה אמר ר"י אמר שמואל כו' והנה מ"ש מקום שאוחז באצבעו נראה שכן הוא מפרש מקום שנקיי הדעת צובעים היינו מקום שאוחזין באצבעותיה' וכן נר' מדברי הערוך והרמב"ם אבל מה שאמר אית דגרסי הוא וודאי תמוה שהרי ר' יוחנן הוא דמפרש הכי ולא שייך לומר אית דגרסי ותו מה שאמר בפ' חומר בקודש משמע דבית הצביטה דמאי אולמא דברי ר' יהודה אמר שמואל ור' יוחנן ולכן נראה דר"ש דחיקא ליה דפליגי בנוסחת המשנה אלא דכ"ע גרסי בית הצביטה ושמואל ור' יוחנן לא פליגי רק ר' יוחנן מפרש פי' צביטה שהוא הושטה ושמואל מפרש המקו' היכן הוא דהיינו לאוחזין בו באצבעותיה' ועי"כ מושיטין וכן מבואר מדברי הרמב"ם בפירש המשנה שכתב מקום שאוחזין בו באצבעותיהם להושיט הוא נקרא צביטה הרי הדברים מבוארים כמו שכתבתי דס"ל דלא פליגי רק מר מפרש המקום ומר מפרש השם ודברי הערוך בערוך בית צבע מגומגמין הרבה כמו שיראה המעיין ולא רישא סיפא ולא סיפא רישא והנראה שבעל הערוך גריס תחלה דברי ר' יוחנן מקום שנקיי הדעת צובעים ואח"כ דברי שמואל וסבר שמואל לא אמתניתין קאי אלא לפרש דברי ר' יוחנן. כי ר' יוחנן מפרש בית הצביטה דמתניתן מקום שנקיי הדעת צובעין דהיינו אצל האוזן ששם שותין ממנו ומפרש שמואל דכוונת ר' יוחנן כי צביטה דמתניתין הושטה והיינו אצל האוזן שמשם מושיטין ומפרש הערוך איך נזכר זה בדברי ר' יוחנן וכתב כי מ"ש ר' יוחנן שנקיי הדעת צובעין הך צובעין היינו אוחזין באצבע כשרוצין לשתות דהיינו האוזן ועיין בספר שדה יהושע בפירוש להירושלמי ולפמ"ש דברי הר"ש מבוארין ועיין בקרבן העדה שהקשה על רש"י מן הירושלמי ואפשר דרשי' סבר כי הירושלמי לא הביא רק דברי ר' יוחנן אבל בתלמודינו משמע דפליגי ואם נפרש כהירושלמי א"כ לא פליגי שמואל ור' יוחנן ולכן מפרש פירוש אחר אבל הערוך והר"ש והרמב"ם ס"ל דבאמת לא פליגי כלל והכל עולה אל מקום אחד:
תוס' ד"ה מקום שנקיי הדעת תולדת יצחק: