יד דוד על חגיגה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יז:
איזה חג שאתה קורא בו וקוצר. בימי חרפי הקשו לי דלהסוברים קצירה בי"ט מדאורייתא שרי א"כ מאי קאמר אלימא ביו"ט קצירה בי"ט מי שרי ומאי קושי' הא בוודאי מותר מדאורייתא והשבתי דגמרא סבר מדקאמר ובקצרכם משמע שהוא קוצר כדרכו והולך כל ימות השנה וזה וודאי אסור דלא שרי אלא מפני אוכל נפש אבל שלא לצורך אוכל נפש אסור ואע"ג דאפשר דאמרי' מתוך מ"מ סברי הנהו פוסקים דאסור מדאורייתא וכן צ"ל לקמן דאמר חג האסיף אסיפה בי"ט מי שרי ופשוטו דלישנא משמע אסיפה לביתו והתם מאי איסור לצורך אוכל נפש (ובפרט לדידהו שהי' רגילים לדוש בשדות והיה התבואה כבר מוכנת) אלא וודאי צ"ל דה"נ קאמר אסיפה כדרכו בימות החול שלא לצורך אוכל נפש מי שרי וא"כ ה"נ נימא הכי ועמ"ש התו' במ"ק דף י"ב שלא ידעו מה איסור יש באסיפה וכוונתם וודאי כמו שכתבתי לאסוף לביתו ובי"ט אפשר לומר דאסו' משו' הוצא' ושוב ראיתי בדבר משה ח"ג דף ז' שתירץ כן בשם חתנו וע"ש מה שתירץ הוא:
תוס' ד"ה דכתי' ופנית כו' ורבי עזריאל מצא בתוספת' כו' ע"ש בתוספת' דסוף סוכה דהכי איתא ברכה כדכתיב ביום השמיני שלח אח העם ויברכו את המלך יוכל שאינם טעונים לינה ת"ל ביום כ"ג שלח את העם וכן נ"ל להגיה בדברי התוס' דהכא וע' באר יעקב דף י"ג ע"ד:
ואע"ג דאמר ר' אליעזר אמר ר"א איצטריך דראב"י עיין ר"ה ד' דלכאורה נר' דראב"י לא סבר כר"א אמר רבי אושעיא ועמ"ש שם:
תוספת ד"ה ואצטרך. לשון ערומים בלשונות הרמב"ם דף י"ג: