אור ברסלב

יד דוד על חגיגה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף יז.

דף טז:

[השמטות: בש"א יום טבוח אחר השבת. פ"ח במים חיים ב' ע"ד:]

מותרים בהספד ותענית עיין משנה למלך פ"ו דכלי המקדש ה"ט דמשמע דאי לאו מפני הצדוקי' היה אסור בהספד ותענית והטעם כמו שאמר בירושלמי דיום הבאת קרבן אסור בהספד ותענית ועשיית מלאכה והא דלא התירו ג"כ מלאכה ולא קאמר נמי ומותרין בעשיית מלאכה כיון דיש היכר נגד הצדוקים במה שמותר בהספד ותענית לא רצו להתיר בעשיית מלאכה ע"ש ואפשר לומר כי בוודאי כל יום שאחר עצרת רבים היה שלא הביאו קרבנותיהם בעצרת מפני שהוא רק יום אחד או מי שהי' מתרשל ואותן המביאים קרבנותיהם בוודאי אסורים בהספד ותעני' ועשיית מלאכה דלא גרע מקרבן עצים אבל שאר ישראל שכבר הקריבו או כל הני דפטורין דקחשיב בפ"ק הם היו מותרי' בהספד ובתעני' ובמלאכה ומפני שפי' עכ"פ רבים העם ראוי' לאסור לכל בהספד ותענית מפני שאין הפסד בזה במה שכולם אסורים בהספד ותענית כדי שישמחו אלו שכבר הביאו עם אלו שלא הקריבו עדיין אבל מלאכה שיש בה הפסד וביטל לא רצו לאסרו אלא הניחו ע"פ הדין שאותן המקריבין אסורין כשאר כל יום הבאת קרבן ואותן שאין מקריבין מותרן במלאכה אמנם כשחל עצרת בשבת התירו ביום טבוח בהספד ותענית מפני הצדוקין ומלאכה כדקאי קאי הניחו כשאר כל ימות השנה שמקריבין אסורין ושאין מקריבין מותרין ובזה יש די היכר בשביל הצדוקין אבל הספד דהוה אסור לכל וודאי יש טעות לצדוקין ולפיכך התירו ואפשר נמי לומר דהתירו דוקא לאותם שאין מביאין קרבן אבל לאותן המביאין לא התירו כי אעפ"כ יש היכר לצדוקין כיון ששאר כל אדם מותרין לאו י"ט הוא אלא דלקמן לא משמע כן דאמרי' דר"ט אסור ההספד בלוד ור"ט בתר חורבן הוה אי אמרת בשלמא דבזמן בהמ"ק לכ"ע הי' אסו' מפני שיש הרבה שמקריבים אתי שפיר דאפילו אחר חרבן אסר ר"ט כיון דבזמן בהמ"ק הוה אסור אבל אי גם בזמן בהמ"ק לא היה אסור אלא למקריבים א"כ פשיטא דלאחר חרבן אין איסור כלל ועוד אכתוב מזה לקמן ועיין דבר משה ח"ג דף זין:

רשי' מה חג המצות כו' כדרבינן קרא בפרק קמא בחג הסוכות והקשה בקהלת יעקב בדרשות דף כ' ע"ב דהא בפסח גופיה כתיב ויום השביעי חג לה' וא"ת דהא יום ז' דוקא הוא תשלומין לראשון ולא השאר זה אי אפשר דהרי בפ' פנחס כתיב וביום חמשה עשר יום לחדש השביעי חג ז' ימי' וא"כ למה איצטיך לומר דיליף מחג הסוכות כיון דבגופי' כתיב חג ז' ימי' ע"ש והדב' פשיט דלא ק' מידי דלעיל דף ט' מבואר דעיקר תשלומין נפקא מדכתיב אותו כדאמר שם יוכל יהיה חוגג והולך כל שבעה ת"ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה א"כ למה נאמר שבעה לתשלומין הרי מבואר דדוקא מאותו ילפינן אבל בלא"ה הוה אמרינן דכל יום הוה חיובא בפני עצמו והאי קרא בחג הסוכות ובפסח לית לן לימוד כלל לתשלומין וכן מבואר מדברי רשי' בר"ה דף ד' שכתב על הך מימרא מנין לעצרת דפסח וסוכת נפקא לן מאותו ומעתה לא קשה ג"כ מה שהקשה הרב קהלת יעקב שם על המכילתא אלא שקשה מאי מקשה בסמוך למאי הלכתא כתב בחג הסוכות הא חג המצות גופי' צריך להקיש לתשלומין לחג הסוכות דבלא"ה לא ידעי' דתשלומין נינהו:

יום טבוח כו'. פירש"י קרבנות חגיגה וראי'. ע' במהרש"א ועיין בחקרי לב דף רנ"ז שנראה שלא ראה דברי מהרש"א ובעיקר סברת רש"י וודאי יש לחלק לב"ש בין שלמי שמחה לחגיגה כי שלמי שמחה עיקרו לאכילה ולא נקרא דבר שבחובה ולפיכך היא באה מן המעשר וא"כ נקרא לכם אבל חגיגה עיקרו לה' דאי משום בשר הרי יש להם שמחה וא"כ לא נקרא לכם והוי דומיא דנדרים ונדבות. וע"ש בירושלמי דממעט חגיגה מלכם. וע' בשבת גבי אין מדליקין בשמן שריפה בתוס':

תוס' ד"ה אף עצרת עיין משנה למלך פ"ג דאבילו' ה"י ובמרכבת המשנה ח"ג שם וביצחק ירנן שם ובשער המלך ח"ג מ"ה ע"ד מ"ו מ"ז והארכתי בזה במקום אחר:

תוכן העניינים

יד דוד על חגיגה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה