יד דוד על חגיגה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף טז:
אל תהא שבות קלה בעיניך כו' סמיכה בכל כחו עיין פסחים פ"ט ד"ה ואלו פסח ומה שכתבתי שם ובשער המלך ח"ג מ"ד ע"ג מ"ה ע"ג וע"ל ד' ד"ה אלא טומטם ומה שכתבתי בביצה דף כ':
בני ישראל סומכין מכריע ע"ח:
{השמטות: אי ס"ד סמיכה בכל כחו בעינן. לימודי ה' ע"ז כ'. ועיין שם בדף ק':
תוס' ד"ה למחר הוא מת עיין במכות ה' ברשי' דנראה דחולק על התוס' שכתב בלילה או ביום כשאין רואין משמע דלהכי הי' סבורים שהוא קולו של הורג לפי שלא היה רואים לר' יהודה בן בבא הא אלו הי' רואים לא היה אומרים כן ויודעים שקולו הוא וא"כ לפ"ז קשה קושיו' התוס' מיהו בין לפירשי' בין לפי' התו' קשה למה היה לו לצעוק ולהביא עצמו לידי חשד לא יצעק כלל ולא יאמרו שקולו של הורג הוא וצ"ל דהי' מפייס לההורג או שלא היה יוכל להתאפק מלצעוק מרוב צערו ועיין תאוה לענים ובמעיל שמואל בלשונות הרמב"ם דף ל"ח ע"א:
תוס' ד"ה דבר אל בני ישראל וסמך כו' אע"ג דסמך טפי להקרבה כלומר דמסברא הוה לן למימר דבני ישראל אשחיטה בוודאי קאי כיון דהוא חשוב יותר מסמיכה שהשחיט' סמוכה טפי להקרבת הקרבן מהסמיכה שקודם לו. ועיין בספר קרבן אהרן:
בא"ד בהא כו' מרבינן נשים לשחיטה דשם אמרי' ושחט מלמד שהשחיטה כשרה בכל אדם ובוודאי בכלל כל אדם איתנינהו נשים ונ"ל דנפק' לן הכי מדכתיב סתמא ושחט משמע יהי' מי' שיהי' וכל אדם במשמע וכן כתב בס' קרבן אהרן כי מה שאין השחיטה צריכה כהונה נפקא לן מדכתיב כהן גבי קבלה ש"מ מקבלה ואילך מצות כהונה ומדכתיב ושחט סתם הכשיר כולם לשחיטה:
בא"ד וכן ליכא לאלופי שחיטה בבעלים כו' כלומר ניהי דאית לן רבויא דנשים כשרות לשחיטה ולא אפשר לאוקמי' בני ישראל אנשים דוקא מ"מ נקיש שחיטה לסמיכה דבעי דוקא בעלים דזה לא נרבה מושחט דאפי' שלא בבעלים כשר וכתבו דההיא הקישא דשחיטה לסמיכה לא הוי אלא מדרבנן וכן נראה מהגמרא בזבחים דף ל"ב מה סמיכה בטהורים אף שחיטה בטהורים מדרבנן וא"כ כיון דהגמר' מתרץ כן לענין טהורים א"כ פשיטא דלא נלמד נמי מהך הקישא בעלים כיון דמדרבנן הוא ובחדושי הרב פנים מאירות לב"ק בהקדמתו ובטורי אבן הקשו על התו' דהרי זו היא קשיות הגמרא במנחות י"ט ומתרץ שם מדכתב רחמנא ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דבעלמא לא בעינן בעלים והרב טורי אבן העלה דתלמיד טועה כתב דברים אלו בתוס' אמנם לדעתי הקלושה י"ל דסוגיא בתלמודא התם לר"ש דס"ל הך הקישא דאורייתא כיון דס"ל ויו מוסיף וצריך ללמוד שחיטה מסמיכה דכשרה בזר א"כ הך הקישא דאורייתא. אבל לרבנן דלא ס"ל ויו מוסיף אין צ"ל הך הקישא דאוריית' ואדרבה אי אפשר לומר כן דהא כתבו התוס' שם במנחות י"ט ובדף ה' דלר"ש דמשני מדכתיב ושחט משמע דשחיטת פרו של אהרן בזר פסולה והרי רב ור"י ביומא מ"א ס"ל דכשר וכן פסק הרמב"ם בפ"א דפסולי המוקדושין ובפרט בסוגיא דהכא אליבא דר' יוחנן וא"כ אי אפשר לומר לרב ולרבי יוחנן מדכתיב ושחט אלא צ"ל דההקישא הוא מדרבנן וכמו שאמרו בריש פ' כל הפסולים את זה כתבתי כששלח לי הרב המחבר את ספרו טורי אבן ואחר זה בא לידי ברכי יוסף וגם נדפס מחזיק ברכה והאריך בזה בתחלת חלק י"ד גם בלימודי ה' דף כ' ע"ש:
תוס' ד"ה לעשות נחת רוח לנשים לשון לימודים חא"ח ג' ע"א קרבן אליצור דף מ"ג. לימודי ה' במקום הנזכר לעיל:}