יד דוד על חגיגה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ז.
עיין מהררי נמרים דף י"ח ראשון ושני:
מאי הראיון רבי יוחנן אמר עיין ב"ב קנ"ד ד"ה קיים:
או אינו אלא בעופות עיין מרכבת המשנה ח"ג פ"א דחגיגה ה"א ומ"ש בדף הקודם בתו' הראי' שתי כסף:
רש"י ובעיקר רגל בי"ט ראשון בבריכות המים נסתפק אי כל פעם שנכנס ביום ראשון חייב בקרבן או דוקא בפעם ראשון ושוב פשיטא לי' מדלא קאמר בביא' ראשונ' כ"ע ל"פ משמע דביום ראשון אכל ביאה חייב וזו אין מכרעת לדעתי הקלושה די"ל דה"א דדוקא כיון שכבר הביא באותו יום הוא דפליגי אבל ליומא אחרינא לכ"ע חייב:
תוס' ד"ה ג"ח אמרי שפר למהראנ"ח:
תוס' ד"ה רבי יוחנן כו'. שיעור דבריהם כך הוא. דפלוגתא דר"י ור"ל הכי איתמר ר"י אומר ראיית פנים בעזרה ורשב"ל אמר ראיית פנים בקרבן. ומפרש בירושלמי דבהכי פליגי דר"י אמר ראיית פנים משום דסבר דלקרבן יש שיעור ורשב"ל סבר ראיית פנים בקרבן משום דסבר דגם בקרבן אין שיעור אמנם תלמודא דידן לא נחית לפרש פלוגתייהו בהכי אלא ללישנא קמא ר"י סבר אף בשאר יומי אי מייתי מקבלין רק דאינו מחויב כלל שהביא קרבן ור"ל סבר דראיית פנים בקרבן דאף מחויב להביא קרבן בכל פעם שיבא ומ"ש ומ"מ צ"ל דסבירא ליה כר' יהושע היינו משום דרשב"ל מפרש הראיון דמשנה על הקרבן וא"כ בע"כ צ"ל דאין שיעור כלל לא להבאתו ולא לדמיו דאלו היה שיעור לדמיו לא יצדק לשון אין לו שיעור כיון דקאי אקרבן אבל לקמן כתבו לר' יוחנן ודייקו דמה שאמר ללישנא בתרא בדברי ר' יוחנן הא לקרבן יש שיעור לא דמי הך יש לו שיעור דקאי על הבאתו למה שנזכר בירושלמי בדברי ר' יוחנן לקרבן יש שיעור דקאי על הדמים ואין כוונתם אל המשנה רק כמ"ש ומהרש"א נדחק בזה:
בא"ד וכן משמע לישנא דלעיל דאתא ולא אייתי בשאר יומי כו' זה חוזר על מה שכתבו בלישנא קמא דמיירי אף במועד ומוכח מזה דאפילו לר"י אם רצה להביאו בשאר ימים בתורת נדבה שמותר אפילו כבר הביא ביום ראשון שהרי ר"י לא הקשה אלא לרשב"ל אבל לדידי' ניחא וא"כ ה"ה ללישנא בתרא נמי מותר בתורת נדבה לר' יוחנן ואף אם הביא יום זה בשאר יומי משא"כ אם נפרש בלישנא קמא פלוגתייהו ביום ראשון אם מותר להביא כמה קרבנות היה אפשר לומר דבתר יום ראשון אפילו ללישנא בתרא אסור לר' יוחנן מכח מה אני בחנם. ונראה מכוונת דבריהם אף לבתר דמשמע ר"י מר' אושעי' דאין שיעור למטה אעפ"כ ר' יוחנן עמד בסברתו והכי מוכח ממה שכתבו בדף ח' ד"ה טופלין טעמא דר"י דאין טופלין בהמה לבהמה משום דאין חולק חובתו לשתי בהמות ובירושלמי מפרש טעמא משום דסבר דבעי שיעור מן התורה מיהו אין ראיה כל כך דהירושלמי אזיל לשיטתי' מיהו אף לדידן כיון דעכ"פ מדרבנן צריך שיעור לפיכך אין חולק חובתו לשתי בהמות. ועיין על התוספ' חק נתן רצ"ג בריכות המים רנ"ג: