יד דוד על חגיגה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ו:
ומה אני מקיים הזבחים ועולת כו' שבטו של לוי עיין במשנה למלך פ"א דתמידין הלכה א' שהקשה מהא דמ"ק ט"ו דאמרו שם דכל מ' שנים דהיו ישראל מנודין ושלחו קרבנותיהן וכאן פרשי' דלא הקריבו משום דנזופים הי' ובבריכות המים הקשה דלמה הקשה הקושיא זו על רש"י והלא על הגמרא קשה דשם מוכח דהקריבו ישראל וכאן אמר ר"ע דלא הקרבו ונ"ל משום דלולא פירש רש"י הי' מקום לומר לא דאין רשאין להקריב אלא שלא נצטווה רק שבט לוי הקריבו מעצמן וא"כ אין קושיא כי דוקא עולת לא פסקו שהקריבו שבט לוי בכל יום אבל שאר ישראל לפעמים היה משלחין קרבנותיהן אבל רש"י שפירש דמה"ט לא הקריבו דנזופין הי' שפיר קשה דהא מטעם נזופין מותרין היה כדאיתא במ"ק ולכאורא י"ל דזה תליא בפלוגתא דר"י ור"ע בחולין אי הותר בשר תאוה במדבר או לא דלר"י דנאסר בשר תאוה הרי בע"כ הקריבו קרבנות כמ"ש רש"י בחולין שהיה זורקין הדם ומקטירן החלב אבל לר"ע דאמר בשר תאוה לא נאסר א"כ לא הקריבו כלל אמנם לפ"ז קשה דעכ"פ מה פשט הגמרא שם במ"ק כיון דפלוגתא דתנאי היא ולר"ע אסור ובע"כ צ"ל כמ"ש במ"ק דדוקא עולת תמיד לא הקריבו מטעם דנזופין היו אבל שאר קרבנות הקריבו דהא בחולין לא למד ר"ע מהך קרא דזבחים ומנחה דלא הותר בשר תאוה והרי לפי פשוטו מהך קרא מוכח דלא הקריבו אלא וודאי צ"ל דהכא קאמר הכתוב הזבחים ומנחה הגשתם לי מה שהוא כולה לי היינו כליל להקב"ה שהוא עולה אבל משאר זבחים לא מיירי וא"כ אדרבה גם ר"ע מודה שהי' שולחים שאר קרבנות כשהי' רוצים ועוד אכתוב מזה בחולין אי"ה. ועיין קהלת יעקב י"ד ע"ב מחזיק ברכה קכ"ח מקום שמואל ביבמות דף ע"ב מטה יהודה לא"ח סימן תרצ"ד בריכות המים רנ"ג ע"ב:
הפשט ונתוח כו'. עיין זבחים קט"ו ד"ה עולת.
יש בשמחה שאין בשתיהן ע"ל ב' ד"ה שומע:
נ"מ לאומר הרי עולה בריכות המים רנ"ג ע"ב:
תוס' ד"ה מי איכא מידי. עיין מהרש"א ובחנם השיג עליו בבריכות המים דכוונת מהרש"א כן הוא כמ"ש הוא דתמיד נקרא עולה בכתוב אבל עולת ראיה לא נקרא עולה בכתוב:
תוס' ד"ה ר"ע כו' דבריהם מגומגמים אבל הנראה בכוונת דבריהם דקשה להו דמשמע דר"ע אמר קרבה בחמשי ושוב לא פסקה וזה אי אפשר לומר דהא בחמשי בנו מזבח והקריבו ובשישי לא הקריבו שעדיין לא נצטווה עד אחר הצווי ומשמע להו דר"ע דרש העשויה היינו עשויה ממש שזה הי' בחמשי ולא דרש העשוי' נאמרה וא"כ איך יצדק שוב לא פסקה מבחמשי ולזו תירצו דניהי דר"ע דרש העשוי' ממש אבל דרש נמי העשויה נאמרה לענין זה שמשנאמרה לא פסקה אבל לא שלא פסקה משעה שעשוי' ואין להקשות דמנלן לפ"ז דבחמשי הקריבו עולת תמיד דלמא עולת ראי' ודוקא משעה שנצטוה הקריבו ושוב לא פסקה די"ל דס"ל דוודאי הסברא יותר נותנת שהקריבו עולת והנך מ"ד דס"ל עולת ראי' הוה הוכרחו לזה משום דס"ל דלא קרבו עולת תמיד במדבר אבל למ"ד דהקריבו פשיטא דעולת תמיד הוה ולא עולת ראי' וכתבו עוד אבל בספרי דרש העשויה בהר סיני קודם למתן תורה דהיינו בחמשי ונראה דספרי לא דרש נאמרה כלל וא"כ לא סבר ג"כ ששוב לא פסקה ובאמת בספרי שלנו לא מצאתי. ועיין בריכות המים רנ"ג ע"ב:
תוס' ד"ה יש יצחק ירנן קכ"ו:
תוס' ד"ה מאי נ"מ כו' ובפסחים גבי אמורי פסחים הוא בפסחים דף צ"ו. ועיין בית ישחק ס"א ע"ד. ועיין מהרש"א שתמה דהא לא היה עדיין פרה ויש לתמוה עליו דהא ביומא ד' אמרינן נכנסו מים תחת דם. ועיין שם. ועיין בבריכות המים מה שהקשה מן הפסוק דזה וודאי ל"ק דקושיות מהרש"א היא מן הזאת אפר פרה:
תוס' ד"ה לפסוקי טעמא רצוף אהבה בריכות המים רנ"ג ע"ב:
תוס' ד"ה שאין להם שיעור כו' ובעי מ"ב כלומר וודאי לכ"ע איכא חיסר לשון יש כאן וכוונתם כיון דלכ"ע מדרבנן אין פחות מס' וא"כ מאי נ"מ אם הוא מדרבנן או מן התורה ועיין בירושלמי דמסכתן ובמסכת פיאה ובמשנה למלך פ"א מהלכות מתנות עניים הלכה ט"ו ובסוף ספר חק נתן דף רצ"ב רצ"ג וכהיום הזה בא לידי ספר הנחמד להלכות י"ט להרב המובהק מהרי"ט נר"ו וראיתי לו בדף קצ"ט ע"ד שהקשה כיון דלא יצא ידי פיאה עד שיחזר ויתן פיאה משלם א"כ אמאי זכה העני במה שנתן הא איהו לא נתן אלא לצאת ידי פיאה אבל אדעתא דהכי לא נתן ואע"ג דמן התורה פיאה הוא וזכה העני אמאי לא הפקיעו רבנן זכות העני דקיי"ל הפקר ב"ד הפקר ע"ש ולע"ד הקלושה לא ידעתי למה יפקיעו רבנן זכות העני במה שזכה אדרבה לבעה"ב ראויה למקנסיה בשביל שנתן פחות מכשיעור וזה העני מה חטא דלפקעו זכותו ועמל בו ואם נפקע זכותו אולי אחר שלא עמל בו אח"כ יקחנו כל הפיאה משלם והוא בעה"ב הא דעוות ואפ"ה ראוי' לקנסו מכ"ש כאן דאין כאן קנס כלל ומה שהביא הרב ראי' מכסף מכפר מחצה בלא"ה יש להשיב דהתם אם אינו מכפר לאו מידי עביר והוה כאילו הוא עדיין ברשותו משא"כ הכא ואין מקום להאריך יותר מזה: